בשנת תרפ"ט החליטו הוריו לעלות לארץ ישראל. מחמת שהיו מבוגרים נתבקש הבן מולא ראובן ללוות אותם במסע המרתק והדרך הארוכה. למסע זה הצטרף גם מולא יעקב גרג'י זצ"ל. את רשמיו ממסע זה תיעד מולא ראובן ביומן מפורט, על כל המכשולים והתלאות שעברו עליהם. לאחר שהוריו התבססו בארץ ישראל, חזר מולא ראובן לאפגניסטן אל אשתו וילדיו.

 

בשנת תרצ"ו (1938), עלה מולא ראובן עם בני ביתו להשתקע בארץ ישראל, את משכנו קבע בשכונת בית ישראל בירושלים. מסיבות כלכליות ואחרות, עבר בשנת תשי"ז (1957) לגור בתל-אביב. עם בואו החל בפעולות רוחניות בקרב העדה בת"א, ייסד שיעורי תורה בבית הכנסת לעדת האפגנים "ישועה ורחמים" בשכונת שפירא, וכן לימוד זוהר ותעניות דיבור בימי 'השובבים' ועוד.

מולא ראובן היה דרשן מעולה בעל קסם אישי ומאור פנים, מרתק בשיחותיו את שומעי לקחו. כותב שורות אלה זכה לא פעם להיות נוכח בדרשותיו שהיו מתובלות בדברי אגדה ומוסר. היה בקיא בזוהר הקדוש ואף היה מתרגם את המאמרים לשפה פרסית- אפגנית מדוברת. קורת רוח רבה היה מסב בתרגום דברי הזוהר למשתתפים בשיעוריו, אשר היו שותים בצמא את דבריו. גם על תרגום שירי הקודש לא פסח, שירים רבים של שבת ומועדים תורגמו על ידו בתרגום חופשי.

בנו אהרון שיבדל לחיים מספר כי בכל ערב היה דורש מילדיו לשנן לפניו את החומר שלמדו בבית הספר, ובשבתות היה מקפיד שהבנים ישירו שירי שבת בצוותא וכן ללמוד על שולחן של שבת משניות שבת וזוהר.

 

יהי זכרו ברוך!

הרב ראובן בצלאל זצ"ל, רעייתו ובנם אהרן בצלאל