פתגמים
אלו ביאה טו גאלו
באחד הימים במאה ה-17, שכב בחור צעיר בשם אייזיק ניוטון מתחת לעץ באיזור כפרי באנגליה.
בעודו בוהה בעננים ומהרהר בעניינים ברומו של עולם, נפל תפוח על ראשו.
"למה התפוח נפל למטה ולא למעלה או לצדדים או פשוט נשאר באוויר?" חשב. ומכאן פיתח תובנות חדשות על מהותו של עולמנו, איך הוא פועל, חוקי הגרוויטציה, פיזיקה ומתמטיקה.
באותו הזמן, 8000 ק"מ מזרחית משם, הסתובב לו בחור צעיר אחר, עצלן מושבע בשם אגאג'אן אלבאלו במטע
השזיפים של אביו, השזיפים שעל העץ היו כבר בשלים ועוררו את תאבונו, אבל מה? הרי הוא עצלן וצריך לטפס על העץ כדי לקטוף וזה מצריך מאמץ!
הוא ידע ששזיפים בשלים בסופו של דבר נושרים מהעץ ישר למטה, הרי זו דרכם של דברים שנופלים.
תמיד לכיוון האדמה. למה? ככה!!!
אגאג'אן נשכב לו מתחת לעץ, פער את פיו וחיכה לשזיף הבשל שיפול ישר לפיו ללא כל מאמץ מצידו...
מאז נוצרה האימרה שמתארת בטלנים:
"אלו ביאה טו גאלו"
אלו= שזיף
ביאה= בוא
טו גאלו= לגרון (הכוונה ישר לתוך הפה, פשוט אלו וגאלו מתחרזים יפה יותר).
הבהרה: אין להסיק מהסיפור שבחור אנגלי חכם יותר מבחור אפגאני.
***
בלנדר
העיר היא הראט. המקום, דרך העפר המובילה מהשוק לבתי החימר של התושבים. הזמן, שנת תרפ"ו (1926).
מולא ברוך גולחאר צעד בדרכו הביתה מחנותו מאושר ומדושן עונג מהעובדה שבכיסיו הרבה כסף.
היום הוא הצליח למכור שתי פרוות ושטיח אחד.
היה זה יום אביבי של ניסן, שמש חמימה זרחה בשמים. פרש חלף לידו והעלה ענן אבק, כן, הרהר בליבו, החורף
כבר ניגמר, רק לפני חודש היה כאן בוץ נוראי.
משנכנס לביתו שמע קול בכי קורע לב של תינוק. "אוהההה....? ! איפה זפלה ?" (זילפה אשתו).
חיפש אותה למטה, חיפש אותה למעלה, נעלמה ! .
לפתע צץ רעיון בראשו, אולי היא על הגג (בום) נהנית מהשמש האביבית החמימה ? ואכן היא באמת היתה שם.
"התינוק צורח מרעב ואת כאן !?" גער בה . לכי מיד ותכיני לו אוכל בבלנדר (שנת תרפ"ו...). זפלה מילמלה משהו
וירדה להכין האוכל . מזגה תבשיל ירקות ובשר לתוך צלחת נחושת מולבנת והחלה ללעוס כף אחר כף, את המזון
הלעוס הוציאה לתוך צלחת שניה . כן, זה היה הבלנדר של האפגאנים. (אמיתי. שמעתי זאת לא פעם מאבא שלי).
לאחר שסיימה ללעוס את כל "המנה" , האכילה את בנה התינוק.
המזון הלעוס נקרא : "ג'ובִידֶה" = לעוס.
בזה האכילו תינוקות שזה עתה ניגמלו מחלב אם.
ולהמשך הסיפור. התינוק נרגע ומולא ברוך שקע לתוך ה"לנדו" (מעין פוף-מזרן ששימשו ככורסאות בסלון האפגאני.)
ספר את הכסף שהרוויח היום ונהנה מהשקט.
הפיל שחלם על מולדתו
קורה שאדם – ילד או מבוגר - נזכר במשהו אהוב מאד ואז מתפרצת בו
תאווה בלתי נשלטת לדבר הזה.
אפגנינו קראו למצב כזה :
"פיל הינדוסטאן חוב דיד"
פיל (רפויה) = פיל.
הינדוסטאן = הודו.
חוב דיד = ראה בחלומו.
פירוש : הפיל חלם על הודו מולדתו והגעגוע גורם להתפרצות בלתי
ניתנת לעצירה.
בסופו של דבר הילד מקבל את בלון ההליום בקניון, האישה את השרשרת
עם החיפושית המוזהבת והגבר זוכה לחופשה מהבית ונוסע
עם חברים למונדיאל...
כל אחד וחלומו.
אגב, הפיל נשאר במקומו...
שלום ועליכם
בטח קרה לכם לא פעם שלפתע, כאשר אתם הולכים ברחוב, רואים לפניכם אדם מוכר המתקרב אליכם ובשניה האחרונה
מחליטים כן להגיד לו שלום ואז הענינים מתחילים להתפתח בכיוון הלא רצוי.
אתם מצטערים שבכלל פניתם אליו. הברנש מתחיל להעביר לכם אינפורמציה סתמית שלא מענינת אף אחד והגרוע מכל
שאי אפשר לעצרו...
יש פתגם באפגאנית שמתאר מצב כזה.
"שלום גופטי, בעליכם דאר מונדי".
שלום גופטי = אמרת שלום
בעליכם דאר מונדי = "נתקעת" בעליכם.
דוגמא : זבולון פוגש את יששכר לאחר זמן רב שלא התראו ואומר לו : "שלום יששכר !" הלה עונה לו : "אוההה... שלום זבולון"
ובאותה נשימה ממשיך מיד "אתה זוכר לפני שנה וחצי נפגשנו בחתונה של נחמה ובשולחן איתנו ישב גם מרדכי ההוא
מחמרי בניין ?" אחותו ?! בעלה?! יצא לפנסיה והיום הוא אוסף תחתיות לכוסות של בירה, אתה חייב לבוא לראות את האוס.."
יששכר, נחמה, מרדכי, אחותו של מרדכי, בעלה של אחותו של מרדכי, תחתיות לכוסות בירה... את מי זה מעניין ?
ואתה מתייסר וחושב חבל שלא התעלמתי ממנו...
"שלום גופטי בעליכם-מש-דאר מונדי".
שיימינג
הערת המערכת: הסיפור הנו דימיוני לחלוטין, ובא רק כדי להסביר מהו השיימינג אצל האפגנים
אותו יום כיפור היה קשה, כמעט בלתי ניסבל. החום היה נורא והמתפללים ישבו צמודים איש לרעהו על ספסלי בית הכנסת הקטן עטופים בטליתות הצמר שלהם.
מולא ברוך ישב דחוק בין שניים משכניו, אנשים עבי בשר, יושבים סובלים מזיעים ומתפללים.
"די ! עד כאן !" אמר בליבו מולא ברוך, "אני לא יכול יותר" ונחלץ ממקומו. לאחר שקם, שני שכניו השמנים נשפכו לרווח הצר שנוצר ביניהם וזה נעלם מיד.
מולא ברוך יצא מבית הכנסת, חצה את דרך העפר ונכנס לחצר ביתו דרך השער שממול.
בחצר הגדולה עבר על פני כמה נערים ששיחקו ונכנס לביתו. משנכנס שם פעמיו ישר למטבח,
ושם על אדן החלון עמד כד חרס ובו מים צוננים, מזג לכוס ושתה בהנאה רבה.
לאחר מכן שב לבית הכנסת ובמאמץ רב נדחק שוב למקומו בין שני שכניו השמנים.
לפתע מגיע בנו הקטן ואומר : "אבא, אני צמא ורוצה לשתות".
"לא, אסור היום !" אומר מולא ברוך,
"אז למה אתה שתית ? ראינו אותך דרך החלון מהחצר" . שני השמנים הסתכלו אחד על השני במבט רב משמעות ואז על מולא ברוך. גורלו נחרץ, למחרת כל הקהילה ידעה כבר על כך.
עשו אותו "טֵֵקֵ-ה-צ'וּבּ" .
לאחרונה, ברשתות החברתיות ישנו נוהג פסול שעושים "שיימינג" – ביוש , הלבנת פניו של אדם ברבים. אבותינו ידעו גם הם לעשות זאת עוד בטרם היות הרשתות החברתיות והאינטרנט.
באפגאנית קוראים לזה "טֵֵקֵ-ה-צ'וּבּ" = לשים מישהו על "קצה המקל" וקלונו גלוי לכל, כולם מדברים על זה והבושה גדולה.
מולא ברוך לא התאבד כפי שאחדים מקרבנות השיימינג עושים היום, הוא פשוט החליף בית כנסת...
יצא המרצע מן השק
רחוב סמהה פאשמלו ברובע היהודי בעיר הראט היה בדרך כלל רחוב
שקט ומנומנם בכל ימות השבוע, אולם משהגיע יום שישי התעורר לחיים
וניכרה בו תכונה רבה.
אנשים נראו הולכים ובאים, רבים מהם עם סלים שמתוכם בצבצו ירקות
ופירות, היו כאלה שנשאו כדים עם שמן, חבילות זרדים להסקה ובישול,
שקיות אורז וכיוצא בזה.
בין כל ההמון הזה נראה תמיד מולא שמשון פֵּר-גַאפ , כשהוא מחזיק על גבו
שק יוטה, נכנס בשער ביתו של הרב מולא שלום גופטי.
מה היה בשק ?
איש לא ידע. עד שביום שישי אחד, לקח כדרכו את שק היוטה על גבו
ושם פעמיו לביתו של הרב.
אלא שהפעם היה חור בשק ומתוכו בצבצה רגל של תרנגול !
הסתבר שבכל יום שישי היה מביא תרנגול לשחיטה...
על "תגליות" כאלה אומרים האפגאנים:
"פָּה יה חוֹרוּס מַעלוּם שֵד".
פה = רגל
חורוס = תרנגול
מעלום שד = נגלה , בצבץ.
ובעברית "יצא המרצע מן השק".
המערכת:
זילפה כהן שלחה למערכת אוסף פתגמים של יהודי אפגניסטן אותם ליקטה וערכה וניקדה ביסודיות רבה. חלק גדול של פתגמים אפגניים אלה מוכרים לנו מהורינו. כל הזכויות שמורות לזילפה כהן.
עתה יצאה לאור החוברת במהדורה מוגבלת.
באוסף חמישה פרקים:
פרק א': סוגים של אנשים
פרק ב': יחסים בין אנשים
פרק ג': עבודה
פרק ד': כסף ורכוש
פרק ה': יתר הפתגמים
כל הפרקים מופקדים בידי המערכת. בכוונתנו להעלות במהלך הזמן את כל הפתגמים לאתר.
ביקשנו מאת הרב רפאל בצלאל לעבור על הפתגמים, להגיהם ולאשר שאמנם כך היה הנוסח.
הרב נענה לבקשתנו ואף הוסיף במספר מקומות את הפתגם המקביל בעברית.
זילפה כהן:
כאשר ליקטתי את הפתגמים התברר לי שכמעט לכל פתגם יש גם נוסח בניב הגילכי. סביר להניח שיש עוד נוסחים בניבים אחרים של השפה הפרסית.
אני מצטטת את הפתגמים באותו ניב ששמעתי בבית הורי. התברר לי עוד דבר מעניין: יש קבוצות של פתגמים, שמתייחסות לנושא מסוים, כגון: טיפוסים של אנשים; חסכון ובזבזנות; עבודה וכו'
פרק א': סוגים של אנשים
ילדים
בַּצֵ'ה כַּצַ'סְת – ילד לא יעיל
יַג בַּצֶ'ה מֶסְלֶה נָרֶנְגֶ'ה תֶלָא, דוֹ בַּצֵ'ה מֶסְלֶה קוֹמְצֵ'יְ גוֹל, סֶה בַּצֵ'ה אָפַתֶה בַּלָא – ילד אחד כמו תפוח זהב, שני ילדים כמו זר פרחים שלושה ילדים איומים ונוראים.
בַּצֵ'ה אַז הוֹוְלִי בּוֹוְלִי כַּלוֹן מִשֶׁה – ילד גדל מדברים טובים, שמעודדים אותו.
בַּצֵ'ה בָּדוֹמֶה, נַוָסֶה מַקְ'זֶה בָּדוֹמֶה – הילד הוא שקד. הנכד, גלעין של שקד.
ג'וּגֶ'ה זִרֶה גָבְסַוַת נַמִמוֹנֶה – אפרוח לא נשאר תחת הסל (הילד גדל)
צֶ'ק'וּכֵּה אֶמְסָלֶה אַז צֶ'ק'וּכֵּה פָּרְסָלֶה הוּשִיָר תַרֶה – הגוזל של השנה יותר חכם מגוזל של אשתקד.
זקנים
פִּרֶה כַּם בְּדֶן וְהַרְדַם בְּדֶן! – לזקן תן מעט ובכל רגע!
אַגַר פִּרַם כֵּה מִלַרְזַם, בְּסַד גְ'ווֹן מִיַרְזַם- אם אני זקן שרועד (מזקנה), שווה למאה צעירים
רבנים
גוֹפְתָרֶה מֶלָא רָא בְּכּוֹן, כֵּרְדָרֶה מֶלָא רָא נַכּוֹן! עשה מה שהרב אומר ואל תעשה מה שהרבי עושה.
בעלי לשון
הַרְכַּס כֵּה זְבוֹן דָרֶה מֶלְכֶּה גָ'הָן דָרֵה – למי שיש לשון יש מלכות עולם.
זְבוֹנֶה גוּשְתִי בְּהַר רָהִי מִגַרְדֶה – הלשון השרירית מסתובבת לכל כיוון. מוות וחיים ביד הלשון (מוסיף הרב רפאל בצלאל)
אַוַל פַהְם כּוֹן, בַּדֶזוֹן פַּהְן כּוֹן – קודם תבין ואחר כך תפיץ (את השמועה!)
סִר מִנָלֶה, נִים סִיר מִנָלֶה, תַשְנֶה נַמִתוֹנֶה זְבוֹן דַר בִּיָרֵה – השבע מתלונן, חצי שבע מתלונן, הצמא לא יכול להוציא דבר מהפה.
חסרי יכולת
אַז צָ'יֶה אוּ אָב דַר נַמִיָד – מהבאר שלו לא עולים מים.
אַז כוֹדֶת מוֹנְדִי אַז גָ'הָן מוֹנְדִי – אם אתה חסר יכולת אף אחד בעולם לא יכול לעזור לך.
מסתדר
הַר גָ'הִי בְּרִי רָא בָּשֶה, הַר גָ'הִי בְּכַּנִי צָ'א בָּשֶה - היכן שתלך תהיה דרך, ואיפה שתחפור תהיה באר (תוכל להסתדר בכל מקום)
אוֹן רָא אוֹן גַ'דֶה – שם הדרך ושם השביל.(מי שרוצה יכול ללכת).
כַרֶש אַז אָב תִר שֶדֶה – החמור שלו כבר עבר את המים (עבר את המכשול).
