פרסומים של זילפה כהן

זילפה כהן, ילידת הראט שבאפגניסטן, אספה את מיטב הברכות של יהודי אפגניסטן וצררה אותן לחוברת אחת.

כמו כן רשמה פירוט של עבודות ומלאכות, שנשים יהודיות עשו באפגניסטאן.

עלות שתי החוברות יחד בלי כריכה 25 ש"ח. המעוניין בהם, יפנה, בבקשה, לזילפה כהן בטלפון 0506256301. 

דוגמא מהטקסטים:

ברכות ואיחולים מפי יהודי אפגניסטאן

כאשר יהודי היה פוגש יהודי היה אומר: "שלום עליכם!" וחברו היה מחזיר לו: או "שלום עליכם!", או "עליכם שלום!".

כך היה נהוג בין הגברים.

ואילו בין הנשים היה מקובל לפתוח מיד בשאלה: אַהוָלְֶתוֹן צֶ'טוֹבְרֶה? = מה שלומכן?

כאשר שאלו בשלומו של אדם אַהוָלְתוֹן צֶ'טוֹבְרֶה (מה מצבך?) או בקיצור: אַהַוָלֶה שׁוֹמָא? (מה המצב?) חוּבִּין? (טוב?) חוֹשָׁלִין? (שמח?), צִ'י אוֹוְקָ'ת דָרִין? (מה מצב רוחכם?), אוֹוְקָ'תֶתוֹן שִׁירִינֶה? (מצב רוחכם מתוק?),

היה עונה: שֶׁכְּרֶה חוֹדָא! (תודה לאל), אוֹוְקָ'תֶתוֹן שִׁירִין בָּשָה (שמצב רוחכם יהיה מתוק!)

הכל תוצרת בית

נשים יהודיות בעיר הראת, באפגניסטן, היו מודאגות תמיד בגלל שלא היה להן מקצוע. הן חשבו שבעתיד הלא רחוק כולנו נעלה לארץ ישראל ומי שאין לו מקצוע לא יוכל לעבוד ולהשתכר. הן עבדו בחריצות רבה. להיות כֵּוָנוּ, דהיינו אישה חרוצה, זה היה האידיאל שאמהות העבירו לבנותיהן והסבתות לנכדותיהן.

מכיוון שחיינו בארץ, שלא הייתה בה תעשיה, נאלצנו לבצע במו ידינו עבודות, שהיום יתפלאו לשמוע עליהן: בהראת היו תופרים מטאטא, מסננת ומאזניים ומבשלים את הסבון בבית ואפילו שני סוגי סבונים.

איך? על כך בהמשך.