אביגדור גרג'י 

אביגדור גרג'י הוא נצר למולא מתתיהו גרג'י ומולא אשר גרג'י.

נולד בהדסה הר-הצופים בירושלים ועבר לת"א בהיותו בן שנה.

אביגדור למד ספרות, פילוסופיה, אמנות וקולנוע, ומעיד על עצמו שהוא אוטודידקט המתעניין בכל נושא, אוהב וחוקר את יהדות אפגניסטן במיוחד. ברשותו ספרים, מאמרים וחומר דיגיטלי רב בתחום. חבר בארגונים רבים בניו יורק, במוסדות צדקה שונים ואף חוטא בכתיבת סיפורים ומאמרים.

אביגדור מתגורר בניו יורק מאז שנת 1988 ומשמש כיושב ראש ועד העובדים במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק.

לפני מספר ימים, ביוני 2010, נפתחה תערוכה שארגן אביגדור במוזיאון המטרופוליטן, מוצגות בה 320 יצירות של עובדי המוזיאון. בתערוכה מוצג צילום הכתובה של סבו מולא אשר גרג'י זצ"ל.

ניתן לכתוב אליו avigdorgargy@gmail.com

 

להלן סיפורו:

הורי היו נכדיו של הרב מתתיהו גרג'י זצ"ל, רבם הראשי של יהודי אפגניסטאן.

אבי הוא ישעיהו בן הרב יחזקאל וחנה גרג'י, ואמי מלכה בת הרב אשר גרג'י ודבורה לבית משפחת גול זצ"ל. 

מימין הסב הרב מולא יחזקאל גרג'י, במרכז האב ישעיהו גרג'י, משמאל סבו הרב מולא אשר גרג'י

יום שעזבתי את עיר הולדתי הראט, אפגניסטן, עם אשתי גברת מלכה, וילדַי, הי"ו, יום ה' בשבת, י"ח לחודש אייר, ל"ג בעומר, שנת התרצ"ז, 29.04.37. הגענו לאיראן, לעיר משהד ונשארנו שם כ- 30 ימים, ואחרי זה לטהרן, ונשארנו שם 20 ימים, ומשם לבגדד, ונשארנו שם 7 ימים, ומשם לסוריה לעיר שאם, 4 ימים, ועזבנו עם מבריחים ערבים. התחפשנו לערבים והצטרפנו לעוד יהודים, וברגל, דרך הרים וגבעות ופרדסים, ובסכנות גדולות, הגענו לכפר גלעדי ומשם לאיילת השחר. נתפסנו ע"י המשטרה הבריטית-ערבית, והופרדנו מהנשים והילדים שנלקחו למאסר בבית לחם, והושמנו במאסר בצפת ל- 23 ימים, ומשם הועברנו למאסר בירושלים למשך 44 ימים, סה"כ 64 ימי מאסר, והשתחררתי בערבות מהמאסר ביום ששי, י"ג אלול מבורך, התרצ"ז, 20.08.37, בירושלים, עיה"ק, בירת מדינת ישראל תובב"א.

הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו, אודה ה' מאד בפי ובתוך רבים אהללנו".

  תמונה משפחתית, ההורים מלכה וישעיהו גרג'י,

משפחתי התגוררה בתחילה בירושלים, ואבי נסע יום יום לתל אביב לבנות את ביתנו. עם השלמת הבית עברנו לגור בת"א. ביתנו הפך עד מהרה למוקד עלייה לרגל של קרובים ושל ידידים. אבי שהיה בנאי במקצועו, נודע בקולו הערב ושימש כחזן בשבתות ובחגים בבית הכנסת "ישועה ורחמים". בנוסף היה ידען מופלג בתורה, בתלמוד ובקבלה ונשא דרשות מלהיבות גם בשפה הפרסית (תפסיר) לשמחתן הרבה של הנשים.

  

ביתנו היה בית פתוח לרווחה כל ימות השנה, ואבי לאחר יום עבודתו היה נענה להפצרות ללכת לבתי אבלים, או לשמחות ולתת דרשות. הוא גם לימד קריאה בתורה ולמעשה לימד דור של קוראי תורה ורבנים. כל פעליו של אבי היו שלא על מנת לקבל שכר, אלא לשם שמיים, ובזאת הלך בדרכי אבותיו.

 

היה איש צנוע וענו, אוהב הבריות ואוהב ארץ ישראל, בכל חופשה ביקר באתר אחר בארץ, היה פטריוט אמיתי. תמיד היה עם חיוך על שפתיו ומעולם לא ראיתיו כועס.

אמי מלכה, כשמה כן הייתה, שלטה ביד רמה בבית, הייתה בעלת ידע רב, חכמה ויפה, עם חוש הומור מעולה והתעניינות בהרבה שטחי חיים. הייתה גם בשלנית מעולה ומארחת למופת.

יהי זכרם ברוך!  

ההורים מלכה וישעיהו גרג'י ז"ל בשנת 1968 

  כתובת הרב מולא מתתיה גרג'י

כתובת הרב מולא אשר גרג'י 

התמונות נמסרו למערכת ע"י אביגדור גרג'י

אביגדור כותב אלינו... 

 

אביגדור גרג'י, נינו של הרה"ג מולא מתתיה גרג'י, הכיר את כולם, את אריק איינשטיין, מנשה קדישמן, צבי ינאי, חיים טופול וג'וזי כץ שיבדל"א ועוד ועוד.

פנים רבות למצוינות של בני משפחת גרג'י , האחד כותב, השני מצייר, השלישי מלקט תארים אקדמאיים , כולם נצר למשפחת הרבנים מנהיגי הקהילה, שבט  הגרג'ים.

אביגדור, היושב היום בניו יורק, הוא גמלאי של מוזיאון המטרופוליטן ובין היתר שימש יו"ר ועד עובדי המוזיאון במשך 15 שנה. לאחרונה זכה בתואר חתן התנ"ך בארה"ב.

כבר בגיל צעיר השתתף בחידונים. בגיל 12 השתתף בחידוניו של שמואל רוזן בקול ישראל בקריה בתל אביב, וזכה בפרסים. פתר תשבצים במעריב, כולל תשבצים לבנים קשים והוא מעיד על עצמו שמכל רחבי הארץ התקשרו אליו לעזרה בנושא, במיוחד עם תשבצי סוף השבוע. יצר הסקרנות והרצון לדעת נשאר "ולמעשה זו תכלית קיומנו, לא הפרסים והתהילה" אומר אביגדור.

 

החודש (יולי 2015) התחיל ללמד עברית במרכז הקשישים הקרוב לביתו, והוא גם מנחה חוג בעברית, לשם הוא מביא סיפורים ושירים ומנתח אותם יחד עם הקהל. הוא גם מנחה שירה בציבור, ואת כל זאת הוא עושה בהתנדבות. לאחר חודשים ספורים במקום, קיבל אביגדור את תעודת המתנדב המצטיין של השנה.

 

אביגדור מקפיד לשלוח חומרים מעניינים לאתר האפגנים. 

חקר העדה האפגנית, אנשיה, שורשיה וההיסטוריה שלה , היא בראש מעייניו זה עשרות שנים. אביגדור כתב מאמרים בנושא ואף נמנה עם מייסדי אתר האפגנים באנגלית. ברשותו חומר רב והוא עומד לרשות העדה בכל עת לעזרה בחקר העדה האפגנית. 

ליקטנו מהחומר אשר שלח במהלך השנה האחרונה על התל אביבים, שעם חלקם ישב על הדשא אצל אביגדור, או בחוף פרישמן, או הכירם מתוך מעגלי הבוהמה בהם סבב בשנות הששים.

 

על שבתאי טבת, העתונאי שהלך לעולמו, סיפר שהיה ידידו. אמו שפרה טבצ'ניק-טבת, הייתה הגננת שלו בתל אביב, אחותו שרה עבדה בביתם ברחוב פרישמן בתל אביב כמטפלת בבת נורה שהייתה בת גילו של אביגדור, ונוצרו ביניהם קשרי ידידות. שבתאי היה חולה בשנים האחרונות ולאחרונה הלך לעולמו. אחותו נורה הייתה נשואה לשחקן שמעון לב ארי  שגם הוא נפטר בשנה שעברה.

 

חיים טופול קיבל ביום העצמאות את פרס ישראל, וכך כותב אביגדור על טופול:  "מצאתי בבית תמונה ישנה של טופול כסאלח שבתי.  לפני הקרנת הסרט לציבור, הופיע טופול ברחבי הארץ לצילומי פרסומת לסרט. התמונה למטה צולמה בכניסה למלון דן בתל אביב. העובדים במלון חשבו שהוא קבצן ורצו לגרשו, אני שהכרתי אותו הסברתי להם מי הוא". בתמונה הבחור מימין עם הטלפונים ביד הוא אביגדור.

 

גם את מנשה קדישמן הכיר אביגדור, וכך הוא כותב עליו:

 

ההכרות שלי עם קדישמן משתרעת על עשרות שנים, החל משנות שישים והשבעים. הייתי שוהה קבוע בחוף פרישמן בתל אביב ואי אפשר היה להימנע מלהיתקל בקדישמן שהיה מבקר לעיתים בחוף, יושב על כסאו הקבוע ומוקף בחברים. בשנות השמונים הייתי פעיל במוזיאון תל אביב, והייתי עד לכמה תערוכות שבהם השתתף, כמו "דלות החומר" , ותערוכת היחיד שלו. לשמחתי הרבה עם הגיעי לניו יורק, בעבודתי במטרופוליטן,  השתתף קדישמן בתערוכת פסלים על גג המוזיאון בקיץ 1989, והציג שם פסל מתכת: נער הרועים. נפגשנו לעיתים בביקוריו בעיר, גם בימי החורף הקשים והמושלגים נהג להלך עם סנדליו, גלימתו ומעיל הרועים...

 

הקשר עם קדישמן נמשך גם בארץ בשנים האחרונות, ביקרתיו מספר פעמים בביתו בתל אביב. לאחותי הציירת חנה היה קשר טוב עם קדישמן דרך ידידו מקיבוץ משאבי שדה, הצלם והאמן זכריה שדה, "טובי" ז"ל ומשפחתו.

 

קדישמן היה מלח הארץ, איש העם, חבר של כולם ואהוב על כולם, ככל שהיה גדול גם ליבו היה גדול. בשנותיו האחרונות כשהיה מרותק לביתו, הפך ביתו למקום עליה לרגל. הבית  היה פתוח לכולם, חברים , ידידים, וילדיו ונכדיו שטיפסו עליו באהבה,  והוא עטף את כולנו בגלימתו הרחבה בחיבה ,באהבה ובמתנות, הוא היה מתנה לכולנו.

 

אישיותו הייחודית והמקורית, מנהגו ללכת יחף, לבושו, מקל הרועים, הכול התבטא היטב ביצירתו: הכבשים, הסדינים, חלוקי האבן, המתכות. האדם הגדול הזה ניחן ביד שהלמה בברזל, חצבה באבן וציירה בקסם, מקל הרועים הפך למכחול, והוא ניחן בעוצמה, בפשטות, ברוך ובליריות עמוקה.

עתה נשאר העדר ללא רועה. מותו של קדישמן הוא אבדה גדולה לכולנו, אבדה שאין להשיבה, נפער חלל עצום בעולם האמנות  ובנוף מולדתנו.

שלום חבר.

 

אביגדור היה אף מיודד עם צבי ינאי ז"ל, שהיה עורך כתב העת "מחשבות". התמונה ששלח אלינו היא משנת 1954, ינאי היה מדריך צניחה ובתמונה הוא מסייע ליצחק רבין להתארגן לצניחה.