"ברכת שלום חמה לכל ידידינו, המכונים בחיבה "האפגאנים", ואיחולים לבביים לשמירת

מורשת בית אבא ואמא, לחיזוק זכרון קהילות אפגאניסטאן ותקווה כנה שיום יבוא, בו נוכל אנו,

צאצאי עולי אפגאניסטאן, לשוב ולבקר בכל אותם מקומות קסומים וציוריים ששמענו עליהם בילדותנו - מהראט ועד קאבול, מבאלח עיר השדים ועד קנדהאר, ממאיימאנה ועד מזאר א שריף."

בברכה חמה

יוסי לוי, בן אברהם לוי

  

המהר"ל,  שנדרש פעם לנושא הים אמר עליו שהוא 'נפש חיה, ואפילו רוח קלה מחספסת את פניו'. הים הוא כמו שמן כשאין רוח, אך רוח  קלה מביאה גלים קטנים, וכשהרוח מתחילה לנשוב הים נצבע בצבע אחר. ככל שהרוח משתנה, משתנה גם צבע הים. לעיתים מגיעים "ברבורים" - כינוי לקצף על פני הגלים.  כלומר על פי הרוח  ועונות השנה נקבע הים, ולכל ים צבע אחר. למעשה הים מספק מידע חיוני בכל שינוי קל שחל בו. עודד יכול  לזהות את הימים לפי הצבע. הים הוא גוף החי כל הזמן ומי שקשוב לו יכול לחזות אותו בסבירות טובה.

 

מהלך חייו של עודד הוא שהות של חצי שנה בים וחצי ביבשה. בכל חצי שנה צפה הבחירה מחדש. האם להתנתק מהים, מהיבשה? משמעות הבחירה בכל יציאה לים היא התנתקות מהמשפחה, הילדים, החברים, התרבות, הקשרים, ויציאה לבדידות של הים. כל יציאה היא מעין הרפתקה חדשה.

בימים הראשונים קשה מאד להסתגל לשוני, אך העבודה הקשה משכחת לאט לאט את הגעגועים ובהמשך זה נעשה קל יותר. כמו אישה, כך מנווט עודד את האוניה, הוא אוהב אותה, מצוות אותה אליו ואז מתנתק כי צריך לחזור ליבשה. התנודות בין שני קצות הקשת - החופש והים למול העגינה ביבשה הן כאב שאין מנוחה ממנו, עד שחוזר ומפליג שוב מערבה. 

עודד מדבר על מצבה העגום של הספנות העברית היום. בשנת 1978 היו 4000 ימאים עבריים, כיום יש 300. בן גוריון שבנה את הצי העברי ראה את חשיבותו לצורך פיתוחה של הארץ, "עתה למעשה הולכת הספנות ונכחדת" אומר עודד, "צריך לחזור ולראות בים פתח לעולם ולא גבול". בתלמוד עסקו בצורה מפורטת בהלכות ימים ואניות, כמו למשל מה עושים כשנפגשות אניות בים, מי חשוב יותר היוצא לים או הנכנס מהים, מי ישלם על מטען שהושלך בסערה ועוד. ניכר שחכמינו עסקו בנושא הביטוח הימי בהיבטים הרלוונטיים גם כיום, ושפת התלמוד בנושא היא שפה מאד עכשווית. לכן צפה השאלה, היהודים עם של סוחרים הם, כיצד זה הם זונחים את הים?

 

פתיח לסיפורו של עודד על רפול, הוא השחף.

"שחף" הוא שם  הדבור הראשון עליו פיקד עודד. היה מצויר עליו  לב חצוי.  אנשי הים הם חברים של השחף שהוא  עוף ים יפה, חזק, המיטיב לצלול, לשחות ולעוף. המלחים מאמינים שהשחפים מקבלים כל נפש של ימאי במותו.

 

רפול, הוא רפאל איתן, הרמטכ"ל ה-11 של צה"ל , כתב סיפור על הציפורים שנקרא  "מכתבים לנכדות". בסיפור הוא מתאר את השחפים באהבה רבה.

רפול היה מכונאי אניות והיה גאה בכך. עודד משוכנע שנפשו של רפול הייתה נפש של איש ים. עודד עבד עם רפול ב"נמל היובל" ולמעשה רפול הוא שקיבל אותו לעבודה.

כידוע מת רפול בים ועודד מצטט שורה מספרו של רפול : "בא גל שובב אחד והרטיב אותנו"

האם  צפה את מותו? עודד סבור שבמותו פשוט בא גל ולקח אותו.

 

  

 

חלף החורף, חלפה עברה שנה, כל אבן ואבן מצאה את מקומה, כל הרציפים עמסו זְקֵפים מזמינים צווארם לקשירת אוניות כי תבואנה בשערי נמל וארץ. רציף אחר רציף הושלם ונמסר לרשות הנמלים, סלעי כורכר גדולים נכרתו מקרקע הים והוצאו מהמים. עומקים נמדדו וסומנו במפות, מצופי העגינה הגדולים חולצו מהעומק, מצופי סימון אחרים הונחו במקומם החדש להנחות נתיב בטוח לאוניות תרשיש הבאות מארצות הנכר. מחנה העובדים פורק, העובדים המסורים נעלמו אחד אחד, נשאו רגליהם לארצות אחרות, לעולמות אחרים, לבנות גשרים ולהציב כבישים. תם ונשלם מעשה בריאת האדם בארץ צייה ומדבר. וזבח לאלים ניתן ופתח אל הים נפתח.

בכבוד גדול ועם רב התכנסו ובאו מקצווי ארץ שרים, רוזנים ומושלים, בעלי דבר ובעלי עניין, קשקשנים וסתם הולכי רכיל, מיוחסים וכאלה שאינם מיוחסים, נאספו לחגוג ולגזור סרט של נמל. כל מי שקרוב וכל מי שרחוק שיש לו קרוב הוזמן במעטפת זהב לבוא לראות מעשה עבודת נמלים. רק את העובדים שבנו ועשו שכחו להזמין. הם כבר לא חשובים. רפול לא היה אוהב את זה.

ראש הממשלה שרון נחת במסוקו על משטחי הרציפים הבנויים, הוא בא ויקרא את שם המקום הזה "נמל איתן" עד עצם היום הזה. 

 

שאלתי את עודד על ההחלטה להיות איש ים, על ההתלבטות, על הוויתור,

עודד ענה לי שהתשובה טמונה בבדידות, במנהיגות,  במרחבים.

ועל הבחירה בים אמר לו אביו: משמעות חייך כימאי היא שתחיה לבד, לא תשא אישה, ולמרות הכול תצליח.

צריך להציב מטרות כל הזמן, אומר עודד, וגם כשמשיגים אותן, צריך להציב מטרות חדשות הלאה.

 

  

"הכתיבה סחפה אותי,  המכתבים שכתבתי לילדי על השמש, הים, האנייה, הדרקונים השוהים במעמקים ועולים למעלה, כל אלה פתחו בפני כיוונים בלתי צפויים ומאז נגררתי ואני כותב ללא הפסקה..."

כך פותח עודד את דבריו על השנים האחרונות בן גילה את הכתיבה.

"נושא הים הוא נושא מורכב ומרתק הלוקח אותך לכל מקום ".

עודד מביא בדבריו מובאות רבות מהתנ"ך בנושא הים, שלמה שבנה את תרשיש, יחזקאל הנביא שנשא את הקינה הדרמטית על צור מלכת הימים העתידה להיחרב, וכמובן "מלך בשר ודם" של משה שמיר על אלכסנדר ינאי והתככים והבריתות שעושה מי שרוצה את השלטון בים וביבשה.

 

 

בספר ביכורים זה מגולל רב החובל עודד גול ורדי את ימיו הסוערים בלב ים. 

בשפתו הייחודית, סוחף עודד את קוראיו ומכניסם אל תוך סערות הים והנפש.

 במסעו האישי, הוא פוגש בדמויות צבעוניות ומרתקות של אנשים ונשים.

הסיפור נטוע בכפר הארץ-ישראלי ובמתרחש בו מנקודת מבט קרובה ומרוחקת,

 בחלקו אמיתי ובחלקו יד הדמיון של המספר. הוא בא בדברים עם אלוהים ואדם ודמותו של אלכסנדר ינאי מלווה את הסיפור כדמות של מצביא ומשל.

כתיבת הספר התגלגלה מעצמה וכך גם רב החובל, שהפך מנער בן כפר קטן בין הים למדבר לרב חובל ותיק ועתיר ניסיון.   

כמו שנובע מהכתוב  רב חובל עברי אנוכי וכל אשר ידעתי מתומצת בעשייה הזאת, הגם שבה לא הגעתי לידיעה מרובה

 

 

אחדים מרגעי הים הקסומים חבויים בינות שעות השקיעה ואישון לילה, כאשר החושך כובש את הכול, ושאון המכונות מפעם עמוק בלבה של האנייה השקועה במי האוקיינוס המקיף כל עבריה. אני נכנס במעלה גרם המדרגות המוביל לגשר, חושך מסמא ומעוור  את עיני. בצעדים מדודים אני יוצא אל הכנף הימנית של הגשר, חוצה  מבעד  דלת העץ הכבדה הפתוחה לרווחה כדי שניתן יהיה לשמוע את רחשי הלילה, פוסע לרוחב המעקה מבלי לגעת בו , שואף נשימה יוגית מלאה המשלימה את החוויה המיסטית...

 

...ומה יותר ראשוני מבראשית הבא  אלינו  מיסוד החוכמה הראשון, בציווי הראשון,  "פרו ורבו....ורדו בדגת הים"?

השליטה בים היא הבנה קדומה כל כך. הנסתתמה בינתם של מנהיגינו המבקשים למשול בנו?  עם ישראל ינק את מזונו, את כוחותיו החומרים והתחדשותו הרוחנית גם מן הים. וכאשר לא שלטנו בים ולא ישבנו לחוף ים ולא עסקנו במסחר בים ... אם לא נשכיל למשוך חבל מלחים, לא ניתן שמחה בלבנו , ולא נבוא בקהל עמים זרים

טלפון עודד: 054-4917719

כתובת המייל של עודד:  odedyam@gmail.com 

ים מדבר ומה שביניהם/ רב חובל עודד גול-ורדי

הוצאת אופיר ביכורים/ 2011/ 329 עמודים

 

פתיחת הספר מחזירה את הסופר, לימי ילדותו בגן ולאהובות הראשונות שלו – בנות הגן.

 

"לעיתים אני תוהה ביני לבין עצמי, מה עלה בגורלן...הן סבתות מן הסתם. מתגלגל אני אחורה במחשבה וזיכרון גן הילדים כל חזק, עד כי ריחן מרטיט את נחירי אפי."

 

מכאן ממשיך רב החובל אל אהבתו הגדולה – הים, הוא מספר על החלטתו להצטרף לשורות יורדי הים ומה אביו אמר לו בקשר לכך: "באשר אתה, אתה הוא ההולך, תלך. בדד תהיה, ומשפחה לא תישא. לבדך תיסוב על צירך בדרך לא דרך ועם זאת צלוח תצלח."

 

העמודים הראשונים בספר מצביעים על שתי אהבותיו של עודד – ים ונשים ומשתיהן יש

בספר בשפע...

 

עודד גול-ורדי מתאר את ימיו בבית הספר הימי, על ההווי שם, טקס החניכה הנוקשה: "

חבורת נערים מתבגרים, לומדים את יסודות הימאות ובלילות – חולמים על נערות בנות גילם

ונשים בוגרות יותר...(הפנטזיות גם מתממשות לעיתים..)

 

עודד ממשיך לתאר את חייו כמלח צעיר (קדט), לפני גיוסו, המפליג לקצוות עולם תוך תיאור

נרחב של אנשי הצוות ומפגשים עם אנשי ובמיוחד נשות העולם הגדול.

 

טכס החניכה חייבים לעבור שעוברים לראשונה את קו המשווה – "תחת שבטו יעבור כל ינוקא

והוא מכה בביצים בראש חניכיו, קמח זורע מלוא שערותיהם ודלי מים צורבים שופך על מערומיו..."

 

המשך טבעי ללימודי הימאות הינו – הגיוס לצה"ל, חיל הים כמובן, גם כאן – סיפורי החיים הצהליים

משולבים עם יחסיו עם בנות המין היפה. (הספר משופע בזה...)

 

בספר -תיאורי לחימה במלחמת יוה"כ , עת שימש כמפקד ספינת דבור, השהייה בסיני , קורס טיס

שהתחיל ולימודים בישיבה בירושלים, כמו כן – שירותו על גבי אניות מסחר ונוסעים.

 

סיפוריו משובצים בתיאורי נוף ארץ ישראלי מאזור המדבר בדרום, כולל סיני ועד לאזור הצפון, בצד

תיאורי הפלגותיו בים.

 

בין לבין – מראה לנו את בקיאותו במקורות עם ישראל (בזכות לימודיו בישיבה) ושוזר בספר פסוקים

מעולם הימאות מתקופות קדומות.

 

" יונתן המלך, הראשון אחרי שלמה המלך שהבין משמעות השליטה בים"...

 

עם כל בקיאותו בעולם התוכן היהודי, הוא אינו חוסך שבטו מהממסד הרבני ושולח את חיצי ביקורתו

אליהם, כך הוא כותב על משגיחי הכשרות שעורכים ביקורת באניות:

 

"מכיוון שכך, מיד באים וקופצים מלחכי פנכה, שומרי כשרות, רחמנא לצלן, ..."

"וגם הפעם הופיעה דמות היהודי הגלותי, שקרא לעצמו "רב"..."

 

גם עולם הבירוקרטיה והפקידים אינו אהוד כאן במיוחד: "אך הפקיד הממונה הוא איש נמרץ...ובשפת

העם, השתן עלה לו לראש."

 

בספר-ביקורת קשה על המדיניות של צמצום הסגל הישראלי באניות מסחריות: "וכך הולכת הספנות

העברית ונכחדת..."

 

עודד ורדי גול אינו מסתיר את הערכתו לרפאל איתן (רפול ז"ל) שמצא את מותו בזמן הקמת נמל היובל.

 

עודד ורדי-גול כותב בגילוי לב על המחיר האישי שמשלם יורד הים ועל המשברים אותם עוברת משפחתו, כאשר אב המשפחה נמצא רחוק מהם.

את אהבתו לים ולאנייה בה הוא שרת מצאתי במשפט הזה כאשר פסק מלפקד על אניית כלשהן: "בפעם השנייה בחיי זלגו הדמעות מעיני בלא שיכולתי לעצור בעדן"...