נפתלי גול ז"ל 

כותבת הנכדה רותם:

בס"ד

סבא שלי, אהוב שלי

אני עדיין לא מצליחה לעכל שאני צריכה לעמוד פה ולהיפרד ממך, לא נתפסת אצלי המחשבה שמעכשיו אצטרך לדבר עליך בלשון עבר ויותר מהכול אני לא מצליחה להבין איך אני לא אראה אותך יותר, לא אנשק אותך יותר ולא אחבק אותך יותר.

סבא, תמיד דאגת שהמשפחה תהיה מאוחדת, אני זוכרת שבחגים ובשבתות כשהיינו כולם ביחד היית קם עם הכוס יין ואומר בהתרגשות ובעיניים דומעות מאושר כמה אתה שמח ומאושר לראות את כולנו פה ביחד.

כמה תמונות וזיכרונות יש לי ממך, כשהיית יושב על הספה שלך ואני תמיד יושבת על הידית שלה כדי להיות קרובה אליך ולמלא אותך בנשיקות וחיבוקים ולהגיד לך כל הזמן כמה אני אוהבת אותך. כל מי שמכיר אותי יודע כמה אתה יקר לי וכמה אני קשורה אליך, כמו שיהודית תמיד אומרת שאתה אהוב שלי.

סבא, תמיד אמרתי והבטחתי לך שאני אתחתן אתה תעמוד איתי לידי אני כל כך מצטערת שלא הצלחתי לקיים את ההבטחה אבל עכשיו אני מבטיחה לך שהילדים שבע"ה יהיו לי אני תמיד אספר ויהלל אותך כמו שמגיע לך כדי שידעו איזה סבא מיוחד ואהוב יש לי ואולי יצליחו לחוות אותך קצת כמו שאני חוויתי אותך 26 שנה ונהניתי ממך.

תמיד היית שואל ומתעניין מה איתי אם יש לי בחור טוב, אם טוב לי ואני שמחה, היה חשוב לך תמיד לדעת שכולנו מאושרים.

סבוש, אני מבטיחה לך שאנסה למצוא את האושר והשמחת חיים בחזרה, בבקשה תשלח לי את הכוחות להתמודד עם הכאב העצום הזה כי כרגע אני מרגישה שיש לי חור ענק בלב, הלכת ולקחת אתך חלק כל כך גדול ממני והמחשבה הזאת שלא תחזור יותר נראית לי לא הגיונית ולא נתפסת אצלי הראש. הלוואי והייתי יכולה לתת לך עוד נשיקה אחת אחרונה, חיבוק אחרון.

אני לא אשכח אותך לעולם ואזכיר אותך תמיד כמו שהיית רוצה שנזכור אותך, יפה , מטופח ושמח. אתה תמיד תהיה איתי בלב שלי, אני מקווה שעכשיו אתה נמצא במקום טוב יותר, שאתה לא סובל ולא כואב לך יותר.

מלאך יפה שלי, תשמור על כולנו מלמעלה ותשלח לסבתא כוחות להתמודד ולהתחזק.

אני מתגעגעת אליך כל כך ואוהבת אותך לנצח אהוב שלי.

תנוח על משכבך בשלום סבא יקר שלי.

נכדתך האוהבת , רותם

כותב הנכד טל:

סבא נפתלי שלי

היה אדם בעל דרך ארץ

איש אדמה וחקלאי מצטיין,

מלא בחסד ויראת שמיים.

תמיד הנהיג את שבטו - בענווה ובשמחה .

סבא אהוב ,רגיש, חזק ומצחיק את כולם

סבא, התרגשתי איתך כל פעם שהחזקנו ידיים והרגשנו שהפרידה קרבה ובאה .

 המבט האוהב שלך כאילו אולי זאת הפעם האחרונה, חזר על עצמו כל פרידה,

עד שנרדמת וחיכית לזמנך. הזמן הגיע והוא ראש חודש אלול!

זמן ששייך לנקיי כפיים וצדיקים ריבונו של עולם מגלה לנו שאתה עדיין

איתנו , מסביבנו, לפני עלייתך בעולמות והרקיעים הרוחניים.

אני מאמין שעלייה גבוהה,

פתוחה לפניך , בזכות מידותיך ובזכות המידות הטובות שנטעת בנו.

תודה לך על אהבה שאינה תלויה בדבר,

על ארוחות הבוקר המיתולוגיות

ועל החינוך לאהבת הארץ.

----

אני אוהב אותך סבא נפתלי

ואתגעגע, עד שניפגש שוב. השב העבר

טל הנכד

כותב משיח, אחיו של נפתלי:

נפתלי אחי היקר

היום אנו מביאים אותך למנוחת עולמים אחרי תקופת סבל וצער. לפני כחודש ביקרתי אותך וראיתי את דעיכתך וייסוריך ודאבתי מאוד ומאז לא הפסקתי לחשוב עליך ועל היום בו תיגאל.

 הנה בא היום בא ואני נפרד ממך בצער ובהבנה ולך אסתר גיסתי היפה והטובה אשר ביחד ובשיתוף ילדיכם – תודה גדולה על כל השנים בהן סעדתם את אחי היחיד באהבה וחמלה ללא גבול.

היינו שבע אחיות ושני אחים – נולדנו לתוך בית עם זוג הורים נפלאים ומלאי אהבה חן וחסד לאלוהים ואדם. בית מלא ניחוחות של מאכלים ומטעמים אשר הספיקו לכל הבאים בשערי ביתנו. הייתה תחושה שלעולם לא נגמרים, היה מקום לכל המשפחה המורחבת, כך גדלנו וגם אם בהמשך גדל בינינו המרחק הפיזי – תמיד שכנה בינינו דאגה האחד לשני – אהבה גדולה ואמתית.

אתך נפתלי היה לנו קשר מיוחד, כמו גם אתך אסתר, נהגנו להתארח , לטייל, להיפגש ולשוחח על כל החיים ומשמעותם.

אתה חסר לי אחי היקר, אני יודע שזו דרכו של כל אדם, מי ייתן ונדע לשמור על אותו בסיס האהבה והכבוד שהיה לנו לאורך הדורות.

אוהב אותך

אחיך משיח גול 

דברי משפחת סגל:

דוד נפתלי יקר!

אנחנו נפרדים ממך בכאב עמוק, בעצם נפרדים מתקופה שנקראת דוד נפתלי. אך מתנחמים שהזיכרונות והנשמה שלך יישארו בלבנו.

זוכרים אותך עם חוש הומור חיוך רחב, ענווה וצניעות.

זוכרים באופן מיוחד את הבית בשואבה שכל כך אהבנו להיות בו.

הבית שהיה תמיד פתוח לכל אורח, בית שהקמת עם רעייתך דודה אסתר היקרה, שתיבדל לחיים ארוכים. והוא היה תמיד כביתנו.

יחד בילינו בכל החופשות והחגים עם הצפיפות הפשטות והתמימות.

ואתה תמיד חכית עם הרבה חום ואהבה.

וכשנפרדנו , דאגת ללוות אותנו עד לתחנה בכביש הראשי, תמיד איזה סנדוויץ או פרי שיהיה משהו לדרך.... ותמיד ובאופן מיוחד רצת אחרי אחותך הקטנה ידידה ודחפת לה לתיק שקית עם אוכל שיהיה לה לדרך...

לעולם לא נשכח איך כשאבא נפטר זה היה טבעי וברור שפתחת את ביתך וליבך.

והיום אנחנו עומדים מעל קברך באזור שכל כך אהבת. בשואבה שבה הצמחת שורשים, אהבת וטיפחת כל עץ ופרח. היית כגזע איתן, עמוד השדרה של המשפחה. זכית להניב פירות מדהימים ולראות את ילדייך נכדיך וניניך כמו עצים עם שלל עלים.

ועכשיו אהוב יקר , תנוח על משכבך בשלום.

אוהבים תמיד

משפחת סגל

כותבת הנכדה הדר:

סבא

התמונה שלך עם החליפה האפורה, החולצה הלבנה והחיוך לא ישכח לי מהראש אף פעם.

החופשים אצלך ואצל סבתא בבית בשואבה תמיד יזכרו לי כהכי כיפים בתור ילדה קטנה.

אני שמחה שיצא לי לראות אותך כאדם חזק ובריא שכולנו היינו צריכים לרוץ אחריו כדי לעמוד בקצב ההליכה שלך.

איך היית אוהב פרחים ועצים והיית אוהב ללכת לראות גנים ולהסתובב ולטייל.

הלילות אצלכם בבית שכל הנכדים היו ישנים על מלא שמיכות בחדר שלכם, ולא הסכמנו לישון בשום מקום אחר.

החצר ועץ השזיפים שעד היום עומד.

היית בן אדם כל כך חזק, חיכית שכולנו נבוא להיפרד ממך ולא וויתרת לרגע.

איך תמיד היית בוכה שהיינו הולכים, עכשיו אנחנו בוכים שאתה הולך.

היו לך חיים נפלאים וטובים וחווית כל כך הרבה.

סבא שלי , אני אוהבת אותך, החיוך הקסום וטוב הלב שלך תמיד יישארו איתנו

אוהבת הנכדה הדר