ימים לא פשוטים עוברים עלינו, האבלות שלנו על אבא וגם אבלות על חורבן המקדש, וגם ימי המלחמה בעזה. האבל הפרטי מתערב בכללי. והתחושות מעורבות. מצד אחד צער גדול, ועצב על האובדן, על חורבן הבית: הבית שהכרנו כ"בית אבא", ואיננו. הבית של כל אחד מהנופלים במלחמה, בית הבחירה בירושלים.
האבל הפרטי שלנו מתרחש בתקופה "ציבורית", כלל-לאומית.תקופה מטלטלת, אבל גם מרוממת. כשבוע לפני שאבא הלך לעולמו, הובאו לקבר ישראל שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו הי"ד. יומיים לאחר הקבורה, החל מבצע "צוק איתן".
נראה כי הציבור כולו שותף לחוויה של "אבלות" ו"חורבן" שבדרך כלל קשה להתחבר אליה בתשעה באב.
הדמעות שלי פרצו בחודש וחצי האחרונים דווקא, כפי שלא פרצו בכל החודשים הארוכים בהם ליווינו את אבא במחלתו.
ומצד שני, התקופה "מרוממת" מבחינת עוצמות לאומיות, מסירות נפש, אחדות וערבות הדדית. זה מדהים. מהמם.
אנחנו מרגישים, בתוך סיפור גדול. סיפור של תקומת עם ישראל בארצו. סיפור שלא התחיל ולא נגמר כאן והיום. אנחנו חלק מתהליך ארוך. ואבא הוא חלק מהסיפור הגדול הזה.
בבת המצוה שלי שהיתה בדיוק בשבוע הזה, בו קוראים את פרשת ואתחנן שבחומש דברים, נשאתי דרשה שאבא הכין עבורי. אבא הדגיש שזכיתי להיוולד ולגדול בארץ ישראל, במקום אשר בו בחר ה'. זכה אבא לעלות לארץ מגלות ארצות המזרח. זכתה אמא לעלות ארצה מגלות המערב וזכו הם יחדיו לממש בארץ ישראל את חזון קיבוץ הגלויות שלהם בבחינת "שאי סביב עינייך וראי כולם נקבצו ובאו לך".זכיתי אני למה שלא זכה אפילו משה רבנו, אשר רק ראה את הארץ מרחוק. אני ב"ה, נולדתי כאן בארץ זבת חלב ודבש, בירושלים "ההר הטוב הזה", וזכיתי גם לגדול כאן, לאכול מפריה ולשבוע מטובה.
אבא הוקיר את נס קיבוץ הגלויות שבדורנו ובמשפחתנו, הדגיש לנו בכל אירוע, שבעינינו אנו רואים התגשמות של חלומם של דורות רבים שהתפללו לציון וירושלים, והתגשמות חזון הנביאים. אבא שמח בבנין ירושלים ובבנין ישובים נוספים בכל ארץ ישראל, ראה זקנים וזקנות יושבים בירושלים בנחת ובשלווה,וזכה להיות חלק משמעותי בחיינו -ילדיו ונכדיו. אבא ידע להעריך כמה שפע וטוב יש לנו כיום, ושמח לחיות בתקופה הזו.
היתה לאבא יכולת לראות דברים כמה שלבים קדימה. לא רק כאן ועכשיו,ראיה רחבה לטווח רחוק: לפני היציאה לשליחות, שאלתי אותו האם לא יהיה קשה הריחוק לכל כך הרבה זמן, והוא אמר שנצא, שזה חשוב לנו וירחיב לנו אופקים, שזה יחלוף כל כך מהר, וכשנחזור, יראה כאילו לא עבר זמן מאז שיצאנו. הוא צדק.
אפשר לראות את ראייתו הרחבה, גם בהיותו שותף להקמת אתר אינטרנט של יהודי אפגניסטן, בו רצה לשמר את המורשת של העדה, אותה כיבד והעריך ובה היה גאה כל כך. אבא לא ידע להשתמש בעכבר של המחשב, אבל הבין, כי אם רוצים לחבר את הדור הצעיר למורשת וידע הרב הקיים, צריך להשתמש באמצעים מודרנים. אבא תרם במסירות מזמנו וכוחו למימוש החזון של שמירת הידע והמסורת של העדה האפגנית.
הוא העריך אנשים שכתבו ודיברו והרימו את ה"רוח הלאומית" בגאוה, וראו למרחוק, וביניהם אלדד, אצ"ג, ויבדל לחיים ארוכים- משה פישר, שהשפיע עליו בנעוריו עמוקות, לחיות אורח חיים דתי ולאומי. לא אגזים אם אומר שדבריהם ממש הדליקו לו אור בעיניים והחיו את נפשו.
חשבתי שדווקא הרוח הלאומית המורגשת בימים אלו, מאד מתאימה לו, הוא היה שמח וגאה על האוירה הזו.
בכלל, אבא היה בתפקיד "הממונה על הרוח". בכל אירוע של שמחה או של צער,אמר דבר תורה מענייני דיומא מתובל בברכות רבות לנוכחים. הרבה אנשים סיפרו לנו ששמרו את הברכות שכתב לרגל אירועים שונים, כי היו מיוחדות. יצאו מן הלב ונכנסו ללב, והושקעה בהן מחשבה ויחס אישי. אבא תמיד ניהל את הטקסים, בעיקר טקסי אזכרות שהיו חשובים בעיניו באותה מידה ואולי אף יותר מהחשיבות שאמא העניקה לזכירת וחגיגת ימי הולדת. הוא טרח להגיע לאזכרות, לשבעה ולארגן מנין כשצריך. ידע עד כמה זה משמעותי וחשוב לאבלים.
במהלך האישפוזים האחרונים,כשכוחו הפיזי כבר נחלש, אבא התלהב מדברים שברוח: שירים, דברי תורה, תהילים, תפילה בקול שאליה הצטרף, לימוד בחברותא של יאיר. אמר "משנה יומית זה חשוב, להגיד תהילים זה תמיד טוב". שאר דיבורים לא עניינו אותו, קרא להם "הבל וריק". שידר לנו שיש ערכים חשובים הרבה יותר מחומריות.
כל מי שביקר אותו ואמר איזה דבר תורה, גרם לו לחייך, להגיב, והדליק לו שוב את האור בעיניים. למדתי כמה גדולה וחשובה היא מצוות ביקור חולים.
אבא ומשפחתו עלו לארץ מגלות אפגניסטן, התמודדו כאן בארץ עם מחסור ומצוקה.
אולי בגלל זה היה רגיש מאד והתקשה לשאת כאב וצער של הזולת. אבא התייחס בחיוך ומילה טובה לאנשים רבים, ובהם גם ל"אנשים השקופים" שבדרך כלל עוברים על ידם ללא יחס כלשהו: מגישי האוכל, אנשי "כוח העזר" בבתי החולים, המנקים, עובדים חדשים. הוא הקשיב להם בצורה שאיפשרה להם לספר ולשתף. אמר על עצמו "אני עו"ס בלי תעודה"... אמר לי " כל אחד צריך שילטפו אותו על הכתף". והוא לא רק דיבר אלא גם עשה.
אבא זכור לאנשים רבים כנעים הליכות, חכם, בעל רוחב לב, בעל יכולת לפתור מחלוקות בנועם ובדרכי שלום, ישר, דייקן, אוהב אמת וצדק, ותמים עם אלוקים ואדם. אהב ספר ודעת, ונהנה ללכת לשיעורים בכל מקום בירושלים. עסק בצרכי ציבור באמונה, בועד הבית, ועד ביה"כ, ועד העובדים במשרד, אהב תורה ולומדיה ותרם רבות.
אנשים הוקירו אותו, העריכו את דעתו ואת חכמת החיים שלו. ידע לבקר במילים תקיפות, אך גם לקבל שינוי בקלות, בגמישות.
זכינו לאבא מסור ואוהב. ידוע לנו כי אבא עבד קשה שנים רבות, על מנת שנקבל את החינוך הטוב ביותר, ושלא יחסר לנו דבר. אבא היה מכין לנו סנדויצ'ים בבוקר לביה"ס, ומלווה אותנו במבט מהחלון. אבא כיבס וניקה, והיה "עזר כנגדה" של אמא לכל דבר. אבא ואמא היוו לנו במעשיהם דוגמא אישית לזוגיות מכבדת, משתפת, משלימה, של שלום אחווה ורעות. אבא היה מסור לסניף עזרא תלפיות שהיה לנו הילדים כ"בית שני".עודד אותנו לצאת לפעילות, לטיולים ומחנות ועודד הורים דואגים אחרים לעשות כן. סמך עלינו, נתן לנו עצמאות.
לפני 15 שנים אמא נפטרה ואבא לא ידע את נפשו. אנחנו הכרנו את אבא ואמא ביחד, ודאגנו מאד, איך הוא יסתדר. הוא הקים את עצמו מהדכדוך והעצב והחליט לשמוח בכל הטוב שיש, ולהתחבר ולהתקשר לאנשים שסביבו ושהיו איתו בקשר במשך השנים.
זכינו לסבא קרוב ואוהב שהיה בן בית לכל דבר וענין. מתגעגע, מחבק, מנשק. מקשיב לנכדים ברצינות ונותן לדבריהם חשיבות. ביקש שלא יתעצבנו ולא יהיו מבואסים. למד איתם למבחנים, חזר על מה שלמדו השבוע בביה"ס,חתם על פתקים למורה, השכיב לישון עם "תורה ציווה", הגיע לספר בכיתה ובגן על העליה לארץ, חתם על התעודות והיה גאה בכל תעודה, עודד ודירבן ללמוד ולהצטיין.. נכד שהגיע לביקור- קיבל כיבוד, ומשימה- להשקות את הצמחים. בחנוכה- סבא הכין שקית דמי חנוכה אישית לכל נכד, לאחר מחשבה –מה מתאים ומשמח ילד בגיל הזה.
בשבתות ובמועדים, ישב אצלנו בראש השולחן, והקשיב קשב רב לדברי התורה של כל הילדים, בדבר התורה שהוא אמר, תמיד היה רעיון מפירוש "תורה תמימה" שאהב, או משיעור ששמע. את זמירות השבת שר מהזמירון- כולן, לפי הסדר, מהתחלה ועד הסוף. מדי פעם הוספנו פיוטים במנגינה של יהודי אפגניסטן כמו "אל רם חסין יה", "שבת וראש חודש", "חזקו בנים ואבות תזכו לשנים רבות"... בשנים האחרונות התלהב מ"יה אכסוף" ו"וזכני", אותם שר עם כל הנשמה. נהנה לשמוע את סיפורי הילדים על השבוע שחלף, וצחק, למרות שנזהרנו מאד שזה לא יקרה, כדי שלא יאבד פתאום את ההכרה...
אני מודה על הזכות שהיתה לנו להיות כל כך קרובים, ושלסבא היה חלק משמעותי בחיי משפחתינו.
תודה על כל האהבה שהורעפה עלינו, על ההשקעה בחינוכינו, תוך עבודה קשה, לעיתים בשתי משמרות על מנת שזה יהיה אפשרי כלכלית, על הדוגמא האישית שנתן לנו במתן כבוד והארת פנים לכל אדם, ברדיפת האמת, הצדק והיושר, עמידה על שלך תוך נתינת מקום לעוד דעות ואפשרויות אחרות, בהשקעת זמן ומשאבים בצרכי הציבור, ללא ציניות , ללא התנשאות וללא רדיפת כבוד.
על הבטחון והאמונה בה', כמו שכתוב בפסוקים שהיו רקומים ותלויים לנגד עיניו: "בידך אפקיד רוחי בעת אישן ואעירה", "גול אל ה' דרכך ובטח עליו והוא יעשה", ונוסף עליהם בשנים האחרונות: "ויגולו רחמיך על מידותיך ותתנהג עמנו במידת החסד ובמידת הרחמים".
לאבא היתה בבית קערה שהוכנה עבורו ,כמנהג יהודי אפגניסטן,לברית המילה עם שמו, ובה הברכה "תזכו לשנים רבות נעימות וטובות תזכו לראות בשמחת ירושלים". את הקערה, ובה משקה חריף היו מרימים בזמני שמחה ומועדים, שרים ומפייטים, מברכים זה את זה בברכות למשפחה ובברכה לראות בשמחת ירושלים.
ואצלי זה מתחבר לכל מה שנאמר לנו בשבעה: ובירושלים תנוחמו. נחם את אבלי ציון וירושלים. מנחם אבלים בבנין ירושלים. המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים. כל הצער והתפילות והשמחות - קשורות לירושלים. הנחמה הפרטית האישית שלנו, היא בחיבור ובקשר עם כל עם ישראל, ובשמחה בבנין ירושלים. כמה היחיד מחובר ליחד. כמה הפרטי מחובר לכללי. ומשם העוצמה והכח להמשיך הלאה.
אני רוצה לקרוא תפילה שקיבלנו בזמן האחרון מאולפנת עפרה שם לומדות 3 מנכדותיו:
אבינו אב הרחמן,
אתה הזוכר חסדי אבות, אנא הבא גאולה לבני בניהם באהבה.
אתה רב להושיע,
ובכוחך לגבור על כל כוחות הרשע כי אתה בעל גבורות,
ומי דומה לך?
אנא הושע את הפצועים
והעלה רפואה שלימה לכל מכותינו, בגוף
ולכל מכאובינו, בנפש.
הסר ממנו יגון ואנחה!
וכל הרשעה כרגע תאבד
וכל אוייבי עמך מהרה יכרתו
ואותם תעקר, תשבר ותמגר
תכלם, תשפילם ותכניעם.
במהרה בימינו.
אנא, יהמו נא רחמיך ה' אלוקינו, עלינו,
כי לישועתך קיווינו כל היום.
שמע קולנו.
כי אל שומע תפילות ותחנונים אתה.
שים שלום.
שים טובה וברכה, חיים, חן, וחסד ורחמים.
עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום- אמיתי, מתוך זקיפות קומה, קידוש ה' וחוסן יהודי-
עלינו ועל כל ישראל.
עשה למען שמך, ימינך, תורתך וקדושתך.
שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות
אנו מבקשים מה':ראה את בניך עם ישראל, את האהבה והאחדות, את המסירות - בבתי אבלים, בבתי פצועים וגם בתמיכה לחיילים. ראה הקב"ה את עמך מתחזקים בתורה ובחסד וזכה אותנו בנחמה שלימה וישועה.
ולוואי שנזכה למצוא דרכים לתרגם תחושות אלו של אחדות,ערבות הדדית ורצון להיטיב עם הכלל למעשים ולמציאות יומיומיים.
ואנו מבקשים ומתחננים לפני רבונו של עולם, גם בימים קשים, בימים שמידת הדין מתוחה, ימי מנחם אב, שיתן לנו רחמים ונחמה. שיהא אבא מליץ יושר וסנגור בעולם של מעלה לכל בני המשפחה, הידידים ועם ישראל, להתחנן ,לרחמי שמיים בכל יום, ובמיוחד בתקופה זו. שהקב"ה ישלח רפואה שלמה במהרה לכל החולים והפצועים, שישובו בשלום בבריאות איתנה לביתם.נבקש רחמים עלינו כאן בא"י על הזכות לחיות כאן בבטחון , בשלום ובשלווה.
ומי יתן שלא נוסיף לדאבה עוד.
יהי רצון שתהא נשמתו הטהורה של אבא, אריה בן שלום ששון ושרה ע"ה, צרורה בצרור החיים ותעמוד לגורלה לקץ הימין ותהא מחיצתו עם נשמות אבותינו אברהם יצחק ויעקב ,סבא שלום ואחיו ראובן וזאב שאותם כל כך אהב, אופה גרשון פולק, ובמחיצת אמהותינו שרה, רבקה רחל ולאה, אמא תרצה שנקראה בפי המשפחה els
, סבתא שרה וסבתא יוכבד, ואומה חנה שרה פולק, ובמחיצת כל החיילים הקדושים שנפלו במלחמה הזו. שיקויים בו הכתוב ונפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ.
תודה לכל הדודות שלנו, קרובי משפחה, ולחברים של המשפחה שליוו אותו ואותנו, תמכו ועודדו. על הקשר המתמיד והדאגה. שלא נתנו לנו להרגיש לבד.
.
תמר