אהוד גול

אהוד גול, יליד ירושלים, 1946, החל את עבודתו במשרד החוץ כנער עוד בטרם שירותו הצבאי ביולי 1963, ופרש משירות החוץ לגמלאות כעבור חמישים שנה ביולי 2013.

הוא מילא בארץ שורת תפקידים מרכזיים וביניהם דובר משרד החוץ, יועץ תקשורת לראש הממשלה, סגן מנהל כללי של משרד החוץ, ראש האגף לשיתוף פעולה בינלאומי, סמנכ"ל משרד החוץ וראש אגף אירופה המערבית, ושגריר בכיר למשימות ותפקידים מיוחדים.

מתפקידיו מחוץ למדינה: קונסול כללי בריו דה-ז'נירו, שגריר בספרד, שגריר באיטליה, נציג הקבע לארגון המזון והחקלאות של האו"ם ברומא, שגריר בפורטוגל, שגריר לא תושב לאנדורה, מלטה, סן-מרינו ואלבניה, ושגריר נייד לארמניה, טג'יקיסטן וטורקמניסטן.

אהוד גול נשוי, אב לשני ילדים וסב לארבעה נכדים.

לאחרונה יצא לאור ספרו "המקצוע: שגריר", והוא ניתן להשגה בכל חנויות הספרים.

להלן קטע מהפרק השישי של הספר, קטע המתייחס לאפגניסטן :

בינואר 2007 התמניתי לתפקיד שגריר נייד - מקום מושבי בירושלים - לארמניה, טאג׳יקיסטן וטורקמניסטן . בנוסף, קיבלתי על פי בקשתי את הטיפול ואחריות המעקב אחר מדינה נוספת - אפגניסטן, הגובלת בשתיים מתוך שלוש הרפובליקות אליהן מוניתי ושעמה כמובן אין לנו ומעולם לא היו לנו יחסים דיפלומטיים .

ה״רומן״ שלי עם אפגניסטן היה טבעי ביותר בעיני חבריי במשרד שכן זו היא מדינת המוצא שלי. אמי נולדה במערב אפגניסטן בעיר הראט ב-1912 ועלתה ארצה עם הוריה ב-1920 בהיותה בת שמונה. אבי נולד בירושלים ב-1906 בהיותה עדיין חלק מן האימפריה העותומאנית ואולם הוריו עלו לארץ ישראל מאותה עיר, הראט, כבר בשלהי המאה התשע-עשרה, בשנת 1891.

בשנת כהונתי הראשונה באיטליה ארגן ידיד מהקהילה היהודית המקומית פגישה חשאית ביני לבין אחת מהדמויות המרכזיות במשפחת המלוכה שגלתה לאיטליה לאחר הדחתו של המלך זהאר שה במהפכת 1973. מוצאי המשפחתי ויכולתי, גם אם מצומצמת לשוחח בשפת הדארי, אחת משתי השפות המרכזיות באפגניסטן לצד הפושטו, פתחה את לבם של אנשים מופלאים אלה ואפשרה למסד מערכת יחסים חמה ביותר. היטב אני זוכר את ארוחת הערב בביתי, כאשר אורח הכבוד בה, נכדו של המלך, התרשם עד כדי דמעות ממראה ה״צ׳לוב״ - אחד המאכלים האפגניים המסורתיים ביותר - שהגישה לשולחן רעייתי שרון, אמריקאית במוצאה, שאת הכנתו למדה מאמי, בסגנון מערב אפגניסטן, שהיה גם מקום הולדת אמו של האורח.

עם כניסתי לתפקידי כשגריר נייד החילותי להעמיק את מגעיי עם גורמים אפגניים, רשמיים ופרטיים כאחד ולהתוודע אליהם במקומות שונים בעולם מתוך מטרה לבנות תשתית לקשר ביום מן הימים, כאשר המציאות הפוליטית באזורנו ביחסינו עם הפלשתינאים בעיקר והעולם הערבי בכלל, תקבל זוויות חיוביות יותר. אין שום סיבה שלא נחתור לשיפור יחסינו עם מדינות מוסלמיות כאפגניסטן, פקיסטן, אינדונזיה ואחרות.

עד כמה רגיש העניין המחישה לי פגישה עם אישיות אפגנית בכירה ביותר, שקיימתי במלון ששהיתי בו בבירה אירופית מרכזית. בן שיחי הגיע לפגישה בגפו, כאשר מסיע אותו אלי לא אחר מאשר סגן שר החוץ המקומי במכוניתו הפרטית. לשאלתי היכן עוזריו, יועציו ואפילו שומרי הראש שלו, השיב בהומור מהול ברצינות תהומית שבפמליה עמה הגיעו הוא וחבריו לבירה זו יש שישים איש: שלושים מהם נאמנים ושלושים בוגדים. אבל איש אינו יודע בוודאות מי הם שלושים הנאמנים ומי הם הבוגדים. בחזרתי ארצה סיפרתי זאת בפגישת דיווח עם ראש הממשלה אולמרט. הוא אמנם צחק לשמע הדבר, אבל הפנים את מורכבות הנושא.

 .. .... אני מייחל לכך כי בבוא העת אוכל להתייחס אל עניין זה (ישראל-אפגניסטן) לא רק כפסקה קצרה בפרק, כשם שאני עושה זאת כאן, מתוך זהירות ודיסקרטיות שנגזרים עלי, אלא אוכל לפרוש יריעה רחבה להתגאות בה.

אהוד גול