לטובה,

קראתי את המאמר שלך והתרגשתי בעקר מהתמונה של סבא רבא שלי יוסף קורט. משה גד ע"ה היה סוחר שנסע הרבה

לחו"ל ולא פעם שבא לארץ, קבלנו ממנו פיצוחים מיוחדים שהביא מהודו. בזמנים שהוא נסע התארחנו מדי פעם בפעם בשבתות אצלכם גרתם בכרם אברהם בירושלים.

הייתם בן ובת טובה ויגאל. קראתי שנפטר והצטערתי. פעם אחת אבי אהרן אליאס ע"ה לקח את מרדכי גד שהיה עוור לטיול ולהתאווררר בבית הכרם והצטרפתי אליהם כילד קטן. אני זוכר אותו לבוש בכובע פרוה כמו בתמונה. טובה, אני זוכר שהתארחנו אצלכם בקיץ למספר ימים, נדמה לי בפתח תקוה והיה לכם גן ירקות גדול צמוד לבית. הייתי ילד קטן ועד היום אני זוכר שרצו לבשל תפוחי אדמה ואמך, בת שבע ע"ה נכנסה לגינה, חיטטה ביד בתלולית עפר של שתיל והוציאה משם מספר תפוחי אדמה.

לי קוראים אריה ולהורי ע"ה אהרן וזלפה אליאס. מרים קבולי היא סבתי מצד אבי. יוסף קבולי, במקור יוסף קורט הוא סבא רבא שלי ומדוע נהפך לקבולי, אני מצרף קטע מספרי שכתבתי על אותם זמנים. דרך אגב, זו התמונה היחידה ממנו ואני רואה את דמותו בפעם הראשונה. הגבר משמאל הוא מאיר זוג'ולי והחליף למאיר אהרן.  

 

 

בליל שבת אחת לאחר הסעודה הלכתי לבקר חבר בביתו. אביו ע"ה שהיה אחד מזקני העדה – יעקב הראתי ז"ל – היה מספר לנו מידי פעם על חוויותיו בין השבטים האפגאנים המתייחסים על שבטי ישראל ועל החיים שם. באחת הפעמים סיפר לי כי יוסף קורט סבו של אבי ע"ה יש באפגניסטאן בבית סוהר מספר שנים וסיפר לי את כל המעשה. למחרת סיפרתי זאת לאמי, היא התפלאה: "לא שמעת על כך?" עניתי לה: "מאיפה אני יודע? אתם לא סיפרתם לי על כך אף פעם". אז היא סיפרה והשלימה לי פרטים נוספים על המקרה.

דבר זה קרה בערך בשנת תרפ"ה. (עשו לבד את החשבון לפני כמה שנים). בעיר הראת הסתבך אחד מאנשי הקהילה – לפי מיטב זכרוני קראו לו איוב אבטליון – בענייני מכס ונדון למאסר בעיר הבירה קאבול למספר שנים. אדם זה לא היה בריא במיוחד ותארו להם שהוא ימות בכלא. תארו לכם את הכלא באותה תקופה במדינה פרימיטיבית, שרשרות ברזל כבדות ברגליים, בלי בג"ץ, אגודה לזכויות אדם, תשע אמהות ובלי נעליים תרתי משמע. היות ובאותו זמן לא היו יהודים בקאבול, שלחו עמו את יוסף קורט שהיה אדם עני כדי שיקבור אותו שם, דבר שבאמת קרה. אנשי העדה לא התעניינו ולא בררו מה קרה בהמשך, היות ולא היה לו כסף לחזור ובאותם זמנים אין דואר ותחבורה סדירה.

לאחר שש שנים המלך ביקר בכלא לאיזה מאורע ושאל את הסוהרים מי האיש עם הבגד המשונה הזה! הכוונה לציצית שלבש על בגדיו. סיפרו לו את כל הסיפור, היות ולא יכל לחזור להראת, נשאר ללון בכלא. המלך נתן לו כסף שיוכל לחזור להראת. סבתי מרים ע"ה שהיתה ילדה קטנה שאלה את אמה מדי פעם בפעם: "איפה אבא"? היא ענתה לה שהוא יצא ל"ספארי". (כך קראו לסוחר שיצא למספר שנים לרגל עסקיו) – דבר מקובל באותם זמנים – וכשהוא יחזור יביא לה מתנות. אמי המשיכה. כשהוא חזר להראת, הלך בתחילה לאחותו (כנראה חשש לבוא לביתו כדי לא להבהיל את אשתו ובתו). כשהגישה לו אוכל הוא סיפר לה, שבכל השנים הללו לא טעם בשר, אלא לחם, דגים, קטניות וירקות. למחרת, כשהגיע  הביתה, הילדה – סבתי – אמרה שהיא לא רוצה אבא כזה שאפילו לא הביא לה מתנות מ"המסחר" שהוא עשה. זכה ועלה לארץ, נפטר ב-י"ג טבת תרצ"ה, נטמן בהר הזיתים. הירדנים סללו כביש על קברו.

ת.נ.צ.ב.ה