לבו של אָקָא מַנִי נכמר על בנו הקטן גוֹרְדַק. שנה עברה מאז נפטרה אשתו וגוֹרְדַק עצוב ומתגעגע לאמו. אָקָא מַנִי משתדל בכל מאודו לפנק אותו, אך חסרונו של חבר וידיד מורגש מאד אצל בנו. חשב אָקָא מַנִי והחליט לקנות לבנו סוס לבן מסוג "דיב" (שד ) שהוא חזק פראי וגם יודע לדבר. גוֹרְדַק שמח שמחה רבה, חיבב את הסוס ונתן לו את השם אַסְבֵּה-סְפִיד (סוס לבן).

גוֹרְדַק ואַסְבֵּה-סְפִיד התחברו מיד, הם אהבו מאד זה את זה. גוֹרְדַק היה מתחלק עם אַסְבֵּה-סְפִיד בממתקים שהיה מקבל מאביו, ואַסְבֵּה-סְפִיד שידע לדבר היה מספר לגוֹרְדַק כשחזר מן המַדרַסֶה (בית ספר) את כל אשר קרה בבית במשך היום, כאשר גוֹרְדַק ואביו נעדרו מהבית. וכך היו שניהם יושבים יחד במשך שעות, משחקים ומספרים חוויות.

לימים, החליט אָקָא מַנִי לשאת לאישה אלמנה צעירה, שהפכה להיות אמו החורגת של גוֹרְדַק. גוֹרְדַק לא חיבב אותה כלל וכדי שגם אביו לא יחבב אותה היה מספר לאביו כשזה חזר מעבודתו בערב, את כל מה ששמע מאַסְבֵּה-סְפִיד אודות בטלנותה והוללותה עם חברותיה. כתוצאה, היה אָקָא מַנִי מוכיח את אשתו על מעשיה. זַנֶה[1]-אָקָא-מַנִי (אשתו של אָקָא מַנִי) הבינה שהנפש היחידה שיודעת ומסוגלת גם לגלות את סודותיה הוא הסוס אַסְבֵּה-סְפִיד. לכן החליטה לסלק אותו מן הבית. חשבה ומצאה שהפתרון היחיד הוא לגרום למותו של אַסְבֵּה-סְפִיד. אך איך תעשה זאת מבלי שירגישו בני הבית שהיא רוצה לנקום בסוס? חשבה ומצאה תוכנית ועליו הסתודדה עם רופא הכפר דָקְטַר רחמתאללה מְבָּארַךּ שהסכים לשתף איתה פעולה ולא לגלות את סודה.

יום אחד, לפי התוכנית, כשגוֹרְדַק ואביו עזבו את הבית כל אחד לדרכו, זה למַדְרַסֶה וזה לעבודה, מרחה זַנֶה-אָקָא-מַנִי כרכום על פניה כדי להיראות צהובה. לקחה כמה צנימים והחביאה אותם מתחת לחגורת בד שקשרה למותניה. סמוך לשעת חזרתם של גוֹרְדַק ובעלה, נכנסה זַנֶה-אָקָא-מַנִי מתחת לשמיכה וכיסתה את עצמה, כאילו היא חולה. אָקָא מַנִי חזר הביתה וראה את אשתו חולה, פניה צהובות ומתלוננת על כאבים בכל גופה, והיה עצוב מאד. הוא היה צריך בעצמו לקנות, לבשל ולנקות את הבית יחד עם בנו. לאחר מכן הלך לקרוא לרופא הכפר. הרופא הגיע, בדק את האישה ולפי התוכנית עם האישה, רשם לה תרופות והלך. אָקָא מַנִי מיהר לקנות את התרופות ולהביא לאשתו, בתקווה שתבריא במהרה. אך לפי התוכנית שהותוותה עם הרופא, האישה לא שתתה את התרופות, אלא העמידה פנים כאילו השתמשה בהן, ולמעשה החביאה אותם.

 

עבר שבוע והאישה עדיין התכרבלה בשמיכה והתלוננה על כאבים שהולכים ומתגברים. שוב קראו לרופא הכפר דָקְטַר רחמתאללה מְבָּארַךּ, וזה לאחר שבדק את האישה בפעם השנייה, המשיך בהעמדת הפנים ואמר שצריך להחליף לה את התרופות. אָקָא מַנִי רץ וקנה תרופות חדשות והביא לאשתו. אך שוב האישה העמידה פנים כאילו היא לוקחת תרופות, אך למעשה זרקה אותן.

עברו כבר שבועיים והאישה עדיין שוכבת תחת השמיכות ופניה צהובות מאד ועם כל תנועה שהיא עושה נשמע קול שבר והאישה טוענת שעצמותיה נשברות (ואיש לא העלה על דעתו שבסך הכל נשברו צנימים והשמיעו קול).

אָקָא מַנִי קרא לדָקְטַר רחמתאללה מְבָּארַךּ בפעם השלישית והתלונן שמצבה של אשתו אינו משתפר ואף גרוע יותר. הרופא בדק שוב את האישה ולבסוף אמר בפנים רציניות, כי התרופה היחידה שיכולה לעזור לה זה אכילת בשר של סוס לבן, אך מה חבל שסוס כזה נדיר מאד ולא ניתן להשיגו.

אָקָא מַנִי, ברוב תמימותו, שמח ואמר שדווקא יש לו סוס לבן, אך מיד נתעצב משום שהסוס שייך לבנו גוֹרְדַק וזה בוודאי לא יסכים להיפרד מאַסְבֵּה-סְפִיד ויתנגד בתוקף שישחטו אותו, כי הרי בשביל בנו, היתום מאם, אַסְבֵּה-סְפִיד הוא ידיד נפש. אָקָא מַנִי ואשתו פנו לגוֹרְדַק ובקשו ממנו שיציל את חייה של חולה ויסכים לשחוט את אַסְבֵּה-סְפִיד. התחננו אליו. הבטיחו לו הבטחות רבות. אביו הבטיח לקנות לו סוס אחר, אך גוֹרְדַק לא הסכים בשום אופן.

וכך חלפו כמה חודשים וזַנֶה-אָקָא-מַנִי מיררה את חיי בעלה, בטענה שהוא לא אוהב אותה ומעדיף שהיא תמות, אחרת היה כבר מזמן שוחט את אַסְבֵּה-סְפִיד ונותן לה לאכול את בשרו. אָקָא מַנִי לא היה יכול ללכת לעבודה ונשאר בבית, לשאוב מים מן הבאר, להסיק את העצים כדי לבשל ולטאטא את הבית ואת החצר במקום אשתו ששכבה במטה. גוֹרְדַק היה הולך מדי בוקר למַדְרַסֶה וכשחזר, אַסְבֵּה-סְפִיד היה מספר לו מה קורה בבית, איך אביו עובד קשה ואשתו מתחזה לחולה רק כדי לנקום בו.

יום אחד החליטו ביניהם אָקָא מַנִי ואשתו שיזמינו את השוחט באחד הימים הבאים כאשר גוֹרְדַק לא יהיה בבית ולא יוכל להתנגד. אַסְבֵּה-סְפִיד שמע דבריהם ופחד מאד. כשחזר גוֹרְדַק אותו יום ממַדְרַסֶה, ראה שאַסְבֵּה-סְפִיד עצוב מאד. נתן לו קנד (קוביות סוכר) ורצה לשחק איתו, כדי לשמח אותו, אך לאַסְבֵּה-סְפִיד לא היה חשק, לא לאכול ולא לשחק. הוא סיפר לגוֹרְדַק את מה ששמע היום מפי אביו ואשת אביו. גוֹרְדַק כעס מאד על התוכנית האכזרית של אביו ושל אמו החורגת והחליט לא ללכת למַדְרַסֶה, ולהשאר בבית כדי להגן על אַסְבֵּה-סְפִיד. לשאלת אביו ענה כי החליט לא ללכת יותר למַדְרַסֶה משום שהוא חושש שישחטו את אַסְבֵּה-סְפִיד כשהוא לא בבית. אביו הכחיש שיש בכלל תוכנית כזאת וניסה לשכנע את גוֹרְדַק שלא העלה על דעתו כלל לעשות מעשה כזה, ולחץ על גוֹרְדַק ללכת למַדְרַסֶה. גוֹרְדַק הלך לאַסְבֵּה-סְפִיד וסיפר לו את דברי אביו ובקש ממנו עצה מה לעשות. אַסְבֵּה-סְפִיד חשב ומצא תושיה, לפיה גוֹרְדַק ישוב למַדְרַסֶה, אך אזנו תהיה כרויה לשמוע כאשר הוא, אַסְבֵּה-סְפִיד יצהל. הוסכם ביניהם שיצהל שלוש צהלות, לא יותר. בעת כניסת השוחט לחצר, הסוס יצהל צהלה רמה, כאשר יקשרו את ידיו ורגליו של אַסְבֵּה-סְפִיד, הוא יצהל את הצהלה השנייה וכאשר יפילו אותו ארצה, כדי לשחוט הוא יצהל את הצהלה השלישית והאחרונה. אם תוך דקה מהצהלה השלישית לא יופיע גוֹרְדַק, לא ימצא את אַסְבֵּה-סְפִיד חי. גוֹרְדַק הסכים ולמחרת הלך למַדְרַסֶה. אָקָא מַנִי הסתודד עם המורה והורה לו לא להרשות לגוֹרְדַק לעזוב את המַדְרַסֶה לפני תום הלימודים.

למחרת, באמצע השיעור, שמע גוֹרְדַק את צהלתו הרמה של אַסְבֵּה-סְפִיד. מיד בקש מהמורה רשות לצאת בתירוץ שהוא צריך להתפנות. המורה אמר לו שיתאפק עד סוף השיעור. אך עברו כמה דקות ונשמעה צהלה שנייה. גוֹרְדַק קפץ ממקומו ועזב בריצה את המַדְרַסֶה. הוא רץ בכל כוחו. כשהגיע לשער החצר שמע את הצהלה השלישית. למזלו הגיע בזמן, וראה שאַסְבֵּה-סְפִיד קשור ושוכב על הארץ. לידו עומד שוחט עם סכין ארוכה בידו לשחוט אותו. גוֹרְדַק צעק, בכה והתחיל לפתוח לאַסְבֵּה-סְפִיד את קשריו, העמיד אותו על רגליו, חיבק אותו, נישק אותו והכניס אותו לאורווה. הביא לו קנד, השקה אותו, ליטף אותו עד שנרגע. שמר עליו כל היום וכל הלילה, שאיש לא ייגע באַסְבֵּה-סְפִיד כשהוא ישן.

במשך הימים הבאים, גוֹרְדַק לא הסכים יותר ללכת למַדְרַסֶה, אלא נשאר בבית כדי לשמור על אַסְבֵּה-סְפִיד, אביו לא הלך לעבודה, כי נשאר לטפל באשתו ולעשות את מלאכות הבית. זַנֶה-אָקָא-מַנִי המשיכה לצעוק כל היום שהיא סובלת מכאובים.

ערב אחד בזמן שגוֹרְדַק ואַסְבֵּה-סְפִיד היו משחקים ומשוחחים על המצב, הציע אַסְבֵּה-סְפִיד לגוֹרְדַק, שליתר בטחון כדאי לשניהם לעזוב את הבית. הם חיים כל הזמן בפחד ויתכן שיום אחד יחליט אָקָא מַנִי שלא להתחשב יותר בבנו ויקח ממנו את אַסְבֵּה-סְפִיד בכוח כדי לשחוט אותו. ולכן כדאי לבצע את הבריחה מן הבית בהקדם. גוֹרְדַק הסכים כי הרי אהב מאד את אַסְבֵּה-סְפִיד. הוא החליט להכין צידה לדרך, בלי שירגישו אביו ואשתו בהכנות שהוא עושה לבריחה. במשך הימים הבאים, הכניס בחשאי כל פעם משהו אחר לאורווה. פעם הביא כמה חתיכות לחם וגושי ק'וֹרְמֶה (בשר שמטגנים, כדי לשַמֵר אותו) שהכין וארז אותם, פעם אחרת עטף בתוך בד ישן כמה מלפפונים, תפוחים ומלונים, פעם אחרת הביא נאד מים וצנצנת עם מיץ רימונים שהצליח לסחוט בחשאי. פעם הביא שקית מלאה קנד, תמרים, נוֹכוֹד וקֵשְמֵש (חומוס קלוי וצימוקים) ופעם הצליח להבריח שני תרמילים. פעם אחרת הצליח להחביא כמה זוגות של חולצות, מכנסיים, גופיות ומגבות שלבש והחביא מתחת לבגדיו העליונים וכשנכנס לאורווה לשחק עם אַסְבֵּה-סְפִיד התפשט, קיפל את הבגדים שהבריח והסתיר בפינה. בערב השלישי, כשנכנס לאורווה להאכיל את אַסְבֵּה-סְפִיד ארוחת ערב, סידר את כל הצידה בתרמילים, הסתיר את התרמילים בפינה, נישק את אַסְבֵּה-סְפִיד, חיבק אותו וסיפרו זה לזה סוד - לא להירדם הלילה, כי ברגע שיזדמן לגוֹרְדַק והוא יוכל לצאת מן הבית ולהיכנס לאורווה, יצאו ביחד ויברחו מן הכפר. גוֹרְדַק החליף את בגדיו לבגדי השינה שלו והכריז שהוא הולך לישון.

גוֹרְדַק נמנם והקיץ בבהלה, שמא נרדם וכבר בוקר. לא. היה עדיין חושך, אולי אחרי חצות. עוד שעה או שעתיים כבר יאיר השחר. הוא קם, לקח את בגדיו ונעליו ויצא יחף בשקט מן הבית. בחצר המשיך לפסוע בשקט עד שהגיע לאורווה, קרא בלחש לאַסְבֵּה-סְפִיד ולשמחתו אַסְבֵּה-סְפִיד היה ער. גוֹרְדַק החליף את בגדיו, נעל את נעליו, העמיס את התרמילים על אַסְבֵּה-סְפִיד וזה אחרי זה צעדו גוֹרְדַק ואַסְבֵּה-סְפִיד בשקט עד שיצאו משער החצר. ברחוב, גוֹרְדַק הדליק עששית להאיר את הדרך עד שעברו כמה סמטאות, אז עלה גוֹרְדַק והתיישב על אַסְבֵּה-סְפִיד. ואַסְבֵּה-סְפִיד החיש את פרסותיו ומיהר לעזוב את הכפר לפני שיעלה השחר. ואמנם הספיקו לצאת מן הכפר, לפני שהאיר היום החדש.

גוֹרְדַק ואַסְבֵּה-סְפִיד נחו בצד הדרך ואכלו ארוחת בוקר, לאחר מכן המשיכו בדרכם לארץ אחרת שהיתה מוכרת לאַסְבֵּה-סְפִיד ולשם התכוון להביא את גוֹרְדַק. בצהריים עשו הפסקה, נחו, אכלו מהצידה שברשותם ושוב המשיכו בדרכם. לפנות ערב הגיעו ליער, שם גילה לו אַסְבֵּה-סְפִיד בריכה קסומה, חצי מהמים היו בצבע זהב וחצי מהם בצבע כסף. אַסְבֵּה-סְפִיד הציע לגוֹרְדַק לטבול את ראשו בבריכה. גוֹרְדַק טבל חצי ראשו בצד אחד של הבריכה וחצי ראשו בצד האחר של הבריכה וכשיצא הוא נראה עלם יפה תואר. חצי משערות ראשו תלתלי זהב וחצי תלתלי כסף. בלילה נשארו לישון ביער. למחרת המשיכו בדרכם ובצהריים הגיעו לגן הגדול בארמון המלך. אחרי שאכלו, הציע אַסְבֵּה-סְפִיד לגוֹרְדַק שכאן כדאי להם להפרד, כל אחד לדרכו. אך לא, אל לו לגוֹרְדַק לדאוג או להתעצב, אַסְבֵּה-סְפִיד יעמיד עצמו תמיד לרשות גוֹרְדַק ויעזור לו בכל עת שהוא יהיה זקוק לעזרה. גוֹרְדַק שאל איך הוא יוכל להזעיק את אַסְבֵּה-סְפִיד, כשהוא צריך אותו, או כשהוא יתגעגע וירצה לפגוש אותו. "פשוט מאד", ענה אַסְבֵּה-סְפִיד, "אתה תתלוש כמה שערות מהזנב שלי ותשמור אותם אצלך, ברגע שתרצה לראות אותי, שרוף שערה אחת ואז, כמו במעשה קסמים (כזכור אַסְבֵּה-סְפִיד הינו "דיב" = שד), אריח את שערי השרוף ואדהר לעמוד לפניך". גוֹרְדַק הסכים, תלש כמה שערות מזנבו של אַסְבֵּה-סְפִיד, צרר אותם יחד והסתיר בקופסא קטנה, הם התחבקו, ולאחר נשיקה מגוֹרְדַק אַסְבֵּה-סְפִיד דהר במהירות חזרה ליער ונעלם.

גוֹרְדַק היה עייף, הוא השתרע במקום מוצל על הצמחים והעשבים שבגן ונרדם. כעבור כמה שעות טיילה הנסיכה הצעירה והיפה סְנַמְבַּר בגן של ארמון אביה המלך ולהפתעתה ראתה עלם חמודות עם שיער מקסים כמו באגדות. הנסיכה סְנַמְבַּר התאהבה בגוֹרְדַק ורצתה לנשק אותו, אך לא רצתה להעיר אותו, כי אמרה בלבה שבוודאי הוא עייף וזקוק למנוחה. "אחזור בעוד שעה", אמרה בלבה, "ועד אז הוא בוודאי יתעורר ואוכל לשוחח איתו ולהביאו אלי לארמון". גוֹרְדַק התעורר בינתיים, לקח את תרמיליו, יצא מן הגן והלך לחפש עבודה, כדי לפרנס את עצמו וכדי שיהיה לו מקום לישון בלילה. הגיע לפונדק ושאל אם רוצים פועל. בעל הפונדק הסכים להעסיק אותו בעזרה בבישול ובניקיון ובתמורה יוכל לישון בלילות בפונדק ולאכול שם שלוש ארוחות ביום. גוֹרְדַק הסכים. באותה שעה שנכנס גוֹרְדַק לעזור במטבח, ראה שמבשלים כבש, וזורקים את העור עם הצמר שעליו. הוא ביקש לקבל את העור של הכבש והכין לו פאה לחבוש לראשו, משום שלא רצה לעורר תשומת לב של הסובבים אותו שהשמיעו בלי הרף הערות על שערו היפה.

כשחזרה הנסיכה סְנַמְבַּר לפגוש את העלם החמוד, לא מצאה אותו. רצה בכל הגן, כדי לחפש אותו, אך לשווא. באה סְנַמְבַּר בבכי אל אביה וסיפרה לו את המקרה. אביה החליט שצריכים למצוא את העלם המקסים, שבתו סְנַמְבַּר כל כך אוהבת. לשם כך, הוציא כרוז בסמטאות הכפרים, שהכריז כי בתאריך זה וזה חייבים כל הבחורים שבממלכה להתייצב בגן של ארמון המלך משעה ארבע עד השעה שש אחרי הצהריים. לפי תוכנית זו סְנַמְבַּר תשב בחלון המגדל של הגן עם משקפת ותחפש בין כל הבחורים את העלם שהיא מכירה ותשלח שליחים להביא אותו. גוֹרְדַק התעלם מהכרוז ולא הופיע בארמון המלך באותו יום. הנסיכה סְנַמְבַּר כמובן לא מצאה את אהובה והייתה עצובה. המלך כעס על כך שיש בחורים שהפרו את צו המלך והוציא כרוז שני המצווה על כל הבחורים בלי יוצא מן הכלל להתייצב במועד שני בגן ארמון המלך משעה ארבע עד השעה שש אחרי הצהריים. הפעם המלך איים, שכל מי שיעבור על מצוות המלך וייתפס, צפוי לעונש כבד. גוֹרְדַק פחד מעונש והתייצב בגן ארמון המלך, כמובן עם הפאה לראשו. אך ראו זה פלא! הנסיכה סְנַמְבַּר שהיתה פקחית מאד הכירה את גוֹרְדַק בתחפושת הפאה שלו וציוותה להביא אותו לפי הסימנים שמסרה לשליחים. כאשר הובא גוֹרְדַק לפני המלך, כעס מאד המלך על בתו סְנַמְבַּר שבחרה בבחור כל כך עלוב, עם שיער כמו של כבש, כאשר בממלכה יש בחורים יפים ומכובדים שמבקשים להתחתן איתה. אך סְנַמְבַּר עמדה על שלה ורצתה שהמלך יצווה על גוֹרְדַק להתחתן איתה. גוֹרְדַק, שהיה בחור פשוט, לא חשב להיות חתנו של המלך. הוא פחד ולכן שיקר ואמר ששערותיו כלל אינן קסומות וכי הפאה שלראשו זה שערו הטבעי. המלך ששמע זאת ציווה לגרש את בתו סְנַמְבַּר עם גוֹרְדַק מארמונו ולתת להם לגור בתוך הרפת של המלך, שהייתה מלוכלכת וחשוכה, בלי פינה נקייה לשינה. הם קבלו שני מזרנים כדי לישון על הארץ וכמה כלים כדי לבשל בהם. למרות זאת, גוֹרְדַק התעקש לא לגלות שהוא אכן אותו עלם חמודות עם השיער הקסום שהיא ראתה בשנתו בגן. אף על פי שמצבה של הנסיכה סְנַמְבַּר היה רע, היא המשיכה לאהוב את אביה המלך והייתה מתעניינת אצל אמא שלה, המלכה, בשלומו.

כעבור כמה חודשים חלה המלך וכל הרופאים שהיו בממלכה ניסו לעזור אך ללא הצלחה. עד שנמצא רופא מומחה שקבע כי אם המלך יאכל מרק שנתבשל בו בשר של צבי, המלך יתרפא. כששמעו זאת שרי המלך, שמחו מאד כי אמרו בלבם, שקל מאד לצוד צבי, לשחוט אותו ולבשל את בשרו ובתמורה, המלך יבריא ויעריך מאד את מאמציהם, יכבד אותם ויתן להם שכר רב.

השרים התאספו והחליטו לצאת יחד לצוד צבי ולהביאו לארמון. שמחה גם המלכה וסיפרה לבתה הנסיכה סְנַמְבַּר שסוף סוף נמצאה תרופה למחלתו של המלך וכי השרים החליטו לצאת לצוד צבי. בערב כשחזר גוֹרְדַק מעבודתו בפונדק, בקשה ממנו סְנַמְבַּר שישתתף גם הוא במאמץ לרפואתו של אביה ולנסות לצוד צבי. גוֹרְדַק הסכים ועוד באותו ערב, יצא מן הבית בדרכו לשדה כשהוא נושא אתו את הקופסא ובה שערות מזנבו של אַסְבֵּה-סְפִיד. כשהגיע לשדה שרף שערה אחת ומיד אַסְבֵּה-סְפִיד הופיע. לאחר שהתחבקו והתנשקו והחליפו חוויות סיפר גוֹרְדַק את מטרתו. הוא בקש מאַסְבֵּה-סְפִיד שיאסוף את כל הצבאים לשדה ויגדור מסביבם גדר ויכין לגוֹרְדַק צריפון קטן עם שולחן וכסא וישאר לשמור עליו לבל יזיק מישהו לגוֹרְדַק או לצבאים שלו. כמובן שאַסְבֵּה-סְפִיד ביצע את מבוקשו של גוֹרְדַק ובמהירות רבה. תוך שעה קלה לא נמצא אף צבי בכל גבולות הממלכה, כולם היו מרוכזים בשדה מגודר תחת שליטתו של גוֹרְדַק.

השרים שוטטו בכל הממלכה כל הלילה ולא הצליחו לצוד אף צבי. כשהתייאשו ורצו לחזור לארמון הבחין אחד מהם מרחוק בעדר של צבאים. נגשו השרים לגדר, שמחו מאד והחליטו לקנות צבי אחד. הם מצאו בצריף בחור יפה תואר עם תלתלי זהב וכסף שהצבאים שייכים לו. לאחר ויכוחים רבים הסכים גוֹרְדַק למכור להם צבי אחד תמורת תשלום גבוה מאד ובתנאי שהוא בעצמו ישחט את הצבי. לשרים לא הייתה ברירה והם הסכימו. לאחר ששחט גוֹרְדַק אחד מהצבאים, מרח על בשר הצבי משחה מרה מאד, אך לא רעילה, ומסר אותו לשרים. השרים העמיסו את הצבי על אחד הסוסים שלהם ודהרו בחזרה לארמון כשהם שמחים מאד, שלא חזרו בידיים ריקות אלא השיגו לפחות צבי אחד.

כאשר עזבו השרים את השדה, לקח גוֹרְדַק לעצמו צבי אחד ובקש מאַסְבֵּה-סְפִיד שיפזר את שאר הצבאים ביער ויפרק את הגדר. שוב נפרדו גוֹרְדַק ואַסְבֵּה-סְפִיד, כל אחד לדרכו. גוֹרְדַק הגיע לביתו ומסר את הצבי לאשתו, הנסיכה סְנַמְבַּר. זו בשלה מיד את בשר הצבי, הכינה מרק טעים ושלחה לאביה המלך באמצעות אמה המלכה. בצהרים, כאשר אכל המלך מן המרק שהכינו לו השרים, כמעט והקיא. הוא הרגיש בחילה איומה וכמעט ציווה להעניש את השרים, כי חשב שרצו להרעיל אותו. אז נכנסה המלכה והגישה למלך קערית מרק שהכינה בתו סְנַמְבַּר. המלך לא רצה בשום אופן לטעום מן המרק שהכינה בתו, כי חשב שבעלה גוֹרְדַק הוא בחור לא יוצלח, ואם השרים לא הצליחו להשיג לו בשר טוב, על אחת כמה וכמה שהצבי שצד גוֹרְדַק הוא גרוע ביותר. אך אשתו המלכה שכנעה אותו שינסה. המלך טעם מן המרק ופתאום אורו עיניו, הרגיש שהוא מבריא וכוחותיו שבים אליו. ציווה המלך להביא את גוֹרְדַק. גוֹרְדַק הופיע לפני המלך בבגדים פשוטים כשהוא חבוש בפאה מצמר של כבש. המלך ביקש ממנו שיצוד בשבילו עוד צבי. גוֹרְדַק השתחווה למלך ויצא שוב לשדה. שם שרף שערה אחת משערותיו של זנב סוסו, אַסְבֵּה-סְפִיד, וזה הופיע מיד. גוֹרְדַק ביקש ממנו שיביא לו צבי אחד. שוב מילא אַסְבֵּה-סְפִיד את בקשתו של גוֹרְדַק. נפרדו גוֹרְדַק ואַסְבֵּה-סְפִיד זה מזה בנשיקות וחיבוקים וכל אחד הלך לדרכו.

גוֹרְדַק הביא את הצבי לארמון המלך, והמשרתים הכינו בשבילו מרק. המלך אכל שוב והבריא לגמרי. אז ציווה המלך שיביאו לפניו את הנסיכה סְנַמְבַּר ובעלה גוֹרְדַק, כדי שהמלך יעניק להם פרס. הפעם הסכים גוֹרְדַק לבקשת אשתו, הנסיכה סְנַמְבַּר, שאותה כבר הספיק לאהוב כנפשו והסיר את פאתו. כאשר הופיעו השניים בארמון, נדהמו כולם לראות בחור יפה תואר עם תלתלים מכסף וזהב. כשנוכח המלך, שגוֹרְדַק הוא בחור פיקח ושבזכותו הבריא ושהוא גם יפה תואר, כפי שסיפרה לו בתו, הנסיכה סְנַמְבַּר, החליט להוריש להם את הממלכה. כאשר המלך מת, המליכו את גוֹרְדַק במקומו והנסיכה סְנַמְבַּר היתה המלכה.