בין המנגנים היהודים בלט יוסף בכצ'י, שניגן על הרמוניום – כלי הודי דמוי אקורדיון, המונח על השולחן: מנפחים בצד אחד ופורטים בצד שני. המחנך, מולא יהושע עמרם, שהיה חדשן בענייני חינוך באפגאניסתאן, קירב את בכצ'י ל"מדרש" שלו, וזה לימד את הילדים לשיר פיוטים. לימים עלה בכצ'י לארץ ונרשמו מפיו מסורות מוסיקליות השמורות בפונותיקה שליד הספרייה הלאומית בירושלים. במשך שנים, מעלייתו ארצה ועד לפטירתו, ישב בכצ'י מול בניין העמודים ברחוב יפו בירושלים, פרט על ההרמוניום ופצח בשירים מן המסורת היהודית האפגנית בקול כובש לב ובלחנים מרטיטי נפש.

המוסיקה של יהודי אפגאניסתאן הייתה בעיקרה ווקאלית. הדגש היה על המילה ולא על הצליל. בכל אירוע התקבצו מיטיבי שיר ושוררו בתי שיר. בשבוע החתונה ליוו את החתן שושבינים ששרו לבני זוג. מומחים שבדקו את המוסיקה הווקאלית של יהודי אפגאניסתאן מצאו שזו מוסיקה פרסית מסורתית שהביאו עמם אנוסי משהד להראת. הנעימות הרבות ביותר יוחדו למזמורי תהלים, שלהם שנים עשר ניגונים. ויש גם לחנים מיוחדים להפטרה, שירי שבת ומועד, פרקי אבות ואזהרות, זוהר ומשנה, מגילת אסתר, רות ושיר השירים ושירים לברית מילה, חתונה ושירי ערש וקינה ועוד.

בכל התכנסות היה אחד הנוכחים פוצח בבית שיר מתוך ה'דָאסתָאכּ' וחברו מתחרה בו בבית שיר אחר וכך נמצא שכל הנוכחים שותפים לשירה.

בואם של יהודים בוכארים בשנות השלושים לאפגאניסתאן, ועמם מסורת מוסיקלית עשירה בשיר ובנגינה, השפיעה בצורה נמרצת על המוסיקה של יהודי אפגאניסתאן עד מהרה חדרו מנגינות של ליל הסדר שמקורן בתרבות המוסיקלית של יהודי בוכארה.

מרגע שלמד הנער היהודי באפגאניסתאן קרוא וכתוב, הכשירוהו רבותיו לכתיבה תמה וקרבוהו לשירה ולפיוט העבריים, שאותם למד להעתיק ולתרגם – אחד מקור ואחד תרגום. לפנקס האישי שליווה את היהודי האפגאני, ניתן השם הפרסי 'דאסתאכּ' ['מעשה יד'] ובו ליקט כל תלמיד פיוטים שליווהו בכל עת. יש ו'דאסתאכּ' עבר מאב לבנו עד כמה דורות, וכל דור הלך והוסיף משלו. כמה מן המעתיקים הוסיפו גם מפרי רוחם. במועדי השנה, בעיקר פיוטים לשבת ומועד ובאירועים שבמחזור חיי אדם. או אז פרצה השירה ממעמקיו.