חג הפסח בקאבול מאת יוסי פנחסוף
חג הפסח בקאבול
מאת יוסי פנחסוף
מזיכרונותיו של יוסי פנחסוף
אתאר את אחד החגים. חג הפסח, מתחיל מיד אחרי צאת פורים (כל הזמן שם לפני איזה חג, בתוכו, לפני מסיבה, בתוכה). רצף האירועים, שאני כילד או כנער חסר דאגות ליוויתי היה כזה: המשפחות רוכשות חיטה לעשיית מצות. כשבועיים ימים הוקדשו לניפוי החיטה (ע"י נשים כמובן) ולניקיון הגרגירים. העבודה בוצעה בתוך מגש כסף גדול, והגרגירים נבררו בקפדנות – אך במהירות ובמיומנות – כדי לסלק כל פסולת. כששקי החיטה הנקייה היום מוכנים, היו מתכוננים לטחינת החיטה. שוכרים טחנת קמח מאיזה מוסלמי לשבוע, מתמנה רב האחראי מטעם הקהילה, יש תור ויש סדר. לכל כמה מהמשפחות נקבע יום, אב המשפחה מסיע את השק שלו (הילדים מתלווים אליו) וטוחן את חיטתו.
אביב, המקום פסטורלי, מלא מים ,מעינות פורצים, וירוק. יום כיף לילדים. הטחנה בשליטה מלאה של ראשי הקהילה. 24 שעות ביממה, חלילה שלא יתגנב איזה חמץ לתוך הטחנה, אחרי שהכשירוה כדת. כשבוע לפני פסח מתארגנות כל המשפחות לאפיית המצות -רק הנשים. היהודים התגוררו בבתים עם חצרות גדולות וחומות מאוד גבוהות ,כ-10 מטר. ברוב החצרות האלה היו "טאבונים", שבימות השנה אפו בהם לחם. כעת הם יועדו לאפיית מצות. בכל חצר התגוררו כמה משפחות. העניין נמשך מספר ימים. נשי המשפחות בחצר סייעו זו לזו, וכל העסק הזה לווה בחגיגות "אש פלאוו", תיפוף ב-"דיירה" וריקודים – חגיגת נשים עליזה. חווית ילדות מתוקה, ובמיוחד שזה לווה בגניבת מצות פה ושם, בבחינת מים גנובים ימתקו (אסור בכלל עד ליל פסח לאכול מצה). השיא: ליל הסדר, אי אפשר לתאר את החוויה הזו של ליל הסדר שהוא אומנם טקס דתי, אך הנופך הדתי רק מעצים את הילת הקדושה של שני הערבים האלה (בחו"ל מקיימים את הטקס שני ערבים). יש בערב הזה שילוב של עליזות, רצינות הנובעת מהרגע ההיסטורי של המעמד, כשמסייעים לחוויה המשולבת של הערב, כוסות היין, סיפור ההגדה, שמשמעויותיה על רקע הגלות מרוממות את הנפש, השירים הרבים שמושרים בסלסולי קולות וברוח עליזה, וכמובן המאכלים הרבים.
האימפקט של הערב הוא כה חזק, מרטיט ומרומם, שהציפייה לו לאורך כל ההכנות שהן כשלעצמן יוצרות מתח רב, הולכת וגוברת עד רגע האירוע. אני כילד וכנער השתתפתי באופן פעיל מאוד בכל מהלך הטקס, שארך עד השעות הקטנות של הלילה. קולי נישא ברמה בקריאת ההגדה, בשירים ובמזמורים. 8 ימים ארך חג הפסח, 8 ימים היהודים לא עבדו.
בתמונות למטה מימין לשמאל:
יוסי כילד קטן עם אביו , אמו וסבתו, תנור לאפיית מצות וצלחת פלוב ק'אבלי (ארז גזר)
